‏הצגת רשומות עם תוויות כלים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות כלים. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 1 בספטמבר 2011



מסע קדום. שנה חדשה.


וגם אני, כמו עליזה, (מארץ הפלאות..)
מצאתי את עצמי מתגלגלת בתוך מערת לידה מבלי שהתכוונתי.
וגם אני כמו עליזה, לא הבנתי למה אני קטנה וגדלה
שתיתי כל מה שיכולתי, ניזונתי מכל מה שמצאתי.


וגם אני כמו עליזה, רק כשבכיתי ממש את הצער ואת הבלבול
נפתח לי השער.
וכשנפתח השער,
גיליתי את שדה האהבה שטמון בתוכי,



הרגשתי את הלב פועם וחי,
כשהתנקה הכאב
יכולתי לראות, להתבונן. נזכרתי בלהרגיש
נזכרתי בכוחותיי, נזכרתי במי אני.
נזכרתי בילקוט הקסמים שלי, שבתוכו נמצאת אהבה ללא תנאים,
אמונה בדרך ולב פתוח לבא לבוא,
וכפי שעליזה שלי אמרה, קצת אחרי שהיא שתתה מהבקבוק
ונורא נורא גדלה, " רק מעט מאוד דברים הם בלתי אפשריים בהחלט.."
אז זה הסיפור של הכלים שלי לשנה החדשה,
לב פתוח מלא באהבה,

שדות שנזרעו ומתחילים להנביט את פרחי האמונה שלנו,

מסע שלא נגמר לעומקים חדשים של היכרות עם עצמי, של היכרות עם הסביבה.
יער עבות מלא ביצורים, מלא בדמיונות. מלא בתובנות.
מאחלת לכולנו שלא נפחד לצעוד בתוך היער המלא יצורים:
חתולים נעלמים,

מלכות של לבבות,

שפנים ממהרים.

שלא נמהר להתעורר ותמיד נמשיך לחלום.


יום חמישי, 31 במרץ 2011


הוא באמת כבר פה
האביב שכל כך חיכיתי לו
מרגישה בכל הגוף את השיר "שמחה רבה, שמחה רבה.."

רציתי לכתוב על הדמויות שלי, על ההשראות שלי
אבל פתאום נראה לי עמוק מידי
כאילו שהן נולדו ויש להן חיים משל עצמן,
נוכחות וצבע שלהן
אז משחררת אותן, (ואתכם..)
מרגישה את ההקלה שהבריאה שלהן איפשרה לי
מתמסרת להנאה שבגילויים חדשים,
והולכת לשמוח איתכם!!
נתראה מחר בכפר הס,
נתראה שבוע הבא בפרדס חנה
נתראה בגילגול הזה..

יום ראשון, 6 במרץ 2011


יום הנשים

היום לפני שלוש שנים ניתחו את אמא שלי.
מניתוח של חצי שעה זה הפך להיות ניתוח של שש שעות
שבסופן המנתחת סיפרה לי שכל הבטן הנפלאה של אמא שלי היא בעצם גידול אחד ענק.
היום לפני תשעים ושש שנה נולדה סבתא של רזי.
אני מביטה בה ורואה אישה יפה כל כך, שנאחזת בחיים, שמפחדת לוותר עליהם.
היום לפני שמונה עשרה שנים ראיתי את האהוב שלי בפעם הראשונה,
וידעתי שאיתו אני רוצה לחיות
הסתכלתי בעיניים הכחולות שלו ורציתי שתמיד העיניים האלה ילוו אותי
כמו תינוק שזקוק למבט של אמא שלו כדי להתחזק,
כמו שאני מתגעגעת כל רגע של היום לעיניים של אמא שלי.
כמו שאני מסתכלת על העיניים של סבתא שלו ורק רוצה לומר לה
שהכל יהיה בסדר..
ואז אני רואה אותה, וחושבת על האישה המופלאה הזו שחיה כבר כמעט מאה שלמה.
כשאני חושבת על נשים ועל מה שהן עברו במאה האחרונה אני חושבת עליה, כי היא באמת עברה הכל..
היא עלתה לארץ לבד, דקה לפני שהכל התחיל שם,
היא הלכה חצי יום ברגל למקום העבודה שלה כדי שיהיה לה מה לאכול,
היא התחתנה וחגגה את זה בשמחה גדולה במשך שלושה ימים..
היא ילדה שתי בנות שאחת מהן היא חמותי המופלאה..
היא היתה שם תמיד נאחזת בחיים..
כשאני חושבת על אמא שלי אני נזכרת בעיניים שלה, בעומק הרגשות שעברו במבט אחד,
את כל סוגי הרגשות למדתי לזהות בזכות המבט שלה:
חום עצום וגאווה, שמחה וצחוק, זעם וכאב, אכזבה ובדידות, הכרת תודה ואינטימיות.
ובסוף כלום. דקה לפני שהנשמה משתחררת, המבט כבר לא נמצא.
ואז נזכרת במבט שליומבינה שרק העיניים שלי יכולות ללמד אותי לחיות.
רק המבט שלי על עצמי ועל החיים הוא המצפן שלי, הנווט שלי.
למדתי לראות את הטוב בכל דבר שקורה לנו.
למדתי לראות את העיקר מתוך הטפל.
למדתי להתבונן על כל רגע כאילו הוא הרגע הכי חשוב שיש.
לומדת כל רגע להתבונן ולהנות מכל רגע של יצירה, מכל רגע של בריאה.
לומדת לראות ולהכיר את הילדה שחיה בתוכי, את האישה שגדלה בתוכי.
רואה את כל מעגל הנשים המופלא שמקיף אותי ושמחה להיות חלק מהן. נשים שרואות, נשים שלומדות וחוקרות, שיודעות שטועות, שלא מפחדות להודות כשנכשלו, שמצליחות מידי פעם להודות שהצליחו..
לא סתם אומרים שדרך העיניים אפשר לדעת הכל על האדם שעומד מולך.
אולי נצליח כל בוקר להסתכל לרגע מול המראה בעיניים של עצמנו.. נזכיר לעצמנו כמה חוכמה יש במבט הזה, כמה רכות, כמה אנחנו מיוחדות ונבונות, כמה יפות.
נאהב לרגע את עצמנו ונצא לעוד יום של וונדר וומן..

יום שישי, 31 בדצמבר 2010




ושוב שנה נגמרת.. ושוב שנה באה
...ושוב הבבושקה נפתחת ובתוכה מתגלה עוד אחת
...קוראת להן בבושקות כי בשבילי הן מדברות על סבתא שלי, על אמא שלי, על ילדיי
,השורשים וההמשך?מתי בעצם התחלתי ליצור בבושקות
,זה סיפור קצת מצחיק
השתתפתי בתערוכה בגלריה גלרינה בבת שלמה, שהנושא שלה היה כוסות קפה
הדבר היחיד שרציתי ליצור היה בבושקות,מאיזה שהוא מקום עמוק ולא מוסבר הן הגיעו
..מהאובניים עלו בבושקות קטנות וגדולות סבתות, אמהות וילדות
..כלים לסוכר,קפה ותה.ניסיתי להבין מה זה אומר, מה אני צריכה לדעת ועוד לא מקבלת תשובה
במהלך הימים שעבדתי בשמחה גדולה כל כך על המתוקות האלה גיליתי שאני בהריון
עם ילדי השלישי. סוג של בבושקה, אושר גדול

ניתן לפתוח בקלות את הבבושקה ולגלות בתוכה עוד אחת, הן מזמינות להתבוננות וסקרנות אמיתיים, להבין כל אחת מהן,להכיר כל אחת מהןחושבת על עצמי, סוג של בבושקה גדולה שלאט לאט מקלפת את קליפותיי ונשארת קטנה, יחידה, גרעין שלא נפתח יותר
מהות של לב פועם.בלי רווחים ובלי פתחים גרעין של אהבה שלאט לאט גדל והתנועה היא אינסופית של פתיחה וסגירה
חושבת על אימי וסבתי, שכבר אינן אבל כל כך חיות בתוכי, ממשת ללא סוף את האהבה הגדולה שלהן ליצירה, חצבע, לחימר
חיה אותן יום יום בסטודיו שלי
אז זהו, אנחנו בסוף של שנה, ובתחילתה של נוספת סוף והתחלה והמשך של אותה הדרך
אז שנפתח את הבבושקות לאט, ונזכור שכל דבר מגיע בזמנו,
נהנה מהשלבים של הקילוף, נרגיש את האהבה בגילוי,
שנלמד להכיר את עצמנו ולא נפחד מהצבעים העזים שממלאים את ליבנו
מבקשת מכל אחת לבקש משאלה קטנה מעצמה, לאחל לעצמה איזושהי הבטחה
לשאול שאלה ולדעת שהתשובה עוד מעט תגיע ואיתו הצבע שמתאים רק להוהכי חשוב, לזכור , עם כמה שזה נורא נדוש
לשמוח במי שאת.. לחבק הכי חזק בעולם את הבבושקה שאת

יום חמישי, 28 באוקטובר 2010


קלמנטינות כתומות ירוקות

שבת בבוקר, הרוח הסתוית של הים מגיעה עד אלינו.

הילדים מתעוררים מוקדם, כמעט מוקדם מידי,

מה יעיר אותי ויהפוך אותי תקשורתית אליהם?
אפייה..

אנחנו יוצאים לעץ המקסים שלנו בחצר,

עץ עמוס בקלמנטינות בצבע ירוק וצהוב

הן כל-כך עסיסיות וריחניות שאי אפשר להתאפק..

מספרת להם שבאחת הפגישות הראשונות שלי עם אבא שלהם

הוא לקח אותי לסיבוב היכרות עם הגינה ושם הוא הכיר לי כל

עץ שהוא ואחיו נטעו כשהם היו קטנים. על כל עץ היה לו סיפור קטן

כל סיפור שלו חשף בפני חלק נוסף מהאישיות הנדירה שלו,

הרגע הזה היה עוד אחד מהרגעים האלה שגרמו לי להתאהב בו..
אנחנו קוטפים המון קלמנטינות ונכנסים בשמחה למטבח,

לאפות את עוגת הקלמנטינות האהובה של אמא שלי

מתכון לעוגת סבתא עירית

5 ביצים

1.5 כוסות סוכר

חצי כוס שמן

1 כוס מיץ קלמנטינות

2 כוסות קמח

שקית אבקת אפיה

שקית סוכר וניל

להפריד חלבונים וחלמונים, להקציף את החלבונים עם כוס סוכר

את החלמונים לבחוש עם חצי כוס סוכר ולהוסיף לקצף

תןך כדי הקצפה להוסיף את השמן

אחר כך את המיץ

כוס קמח, אבקת אפיה וסוכר וניל ועוד כוס קמח

לאפות התנור שחומם מראש ל180 מעלות למשך בערך 40 דקות.

כשמוכן אפשר לפזר מלמעלה אבקת אפיה.

הטעם של העוגה מזכיר לי את הילדות שלי, הקלמנטינות מזכירות את הילדות של רזי

רואה את ילדיי ושמחה בפירות המשותפים שרזי ואני יצרנו

מוצאת את עצמי למחרת צובעת אריחים וכלים בצהוב ירוק כמו הקליפה
בכתום כמו הצבע של הפרי

חושבת שגם הירוק הוא תוצאה של עירבוב צבעים מופלא:

צהוב וכחול, שמש ושמים

שהכתום הוא ה"תינוק" של האדום עם הצהוב

הערבובים המדוייקים שיוצרים משהו חדש וטוב,

כמו הפירות על העץ, כמו העוגה הריחנית שאפינו,

כמו הילדים העירניים שלי..

יום שני, 26 ביולי 2010

כאן גרים בכיף!

נעים מאוד, שמי ליאת שרון ומלבד העובדה שאני מעצבת מקרמיקה אריחים, כיורים, אהילים, כלים דקורטיביים ושלל פריטים אני בעיקר אוהבת צבע.
תמיד אהבתי את החימר, עוד כילדה קטנה אהבתי לשחק בבוץ, החיבור בין המים לאדמה הצית לי את הדמיון פעם אחרי פעם מחדש, והייתי חוזרת הביתה רטובה, שחורה אך מרוצה.

ההארה לא איחרה לבוא, בבוקר אחד בו נשארתי בבית במקום ללכת לבית הספר וראיתי בטלוויזיה קדר מניח גוש בוץ על גלגל ופתאום כמעשה קסמים נוצר לו כד. הרגע הקסום הזה מלווה אותי עד היום וכל פעם שאני מסיימת פריט אני מסתכלת ולא מאמינה איך הקסם ממשיך לעבוד.

העבודה על החימר מכניסה אותך לתוך החומר ולתוך עצמך, בתהליך מצאתי את היסודות שלי. היסודות שעושים אותי מי שאני, הא'-ב' שלי. אהבה ובית- מהו בית בלי אהבה ומהי אהבה אם אין לה בית. והמקום הזה שלי מלא בצבעים ושמחה, לכל אדם יש את האושר הצבעוני שלו אך במהלך חיינו אנחנו נוטים לשכוח את הצבע שלנו, מתיישרים לפי צבעים שאומרים לנו שהם נכונים, שהם מתאימים, הולכים לכיוון הרקעים הלא מחייבים.

אז אני פה, צבעונית מתמיד, מרססת צבע ושמחה לכל כיון, מעלה חיוך וצחוק על אריחים, חיבוקים וסיפורים על כיורים וכלים כדי להזכיר שיש קשת של צבעים ורגשות ולהעצים את התחושה של בית- בית מהלב!

ההשראות שלי הם מהרגשות העמוקים ביותר, מהמשפחה שלי. התחתנתי עם אהוב נעוריי ובאופן טבעי הפכתי לאמא לארבע ילדים מופלאים, אנרגטיים, חכמים, שנונים, טובי לב והמלכים של חיי. אנו גרים בפרדס חנה, ברחוב הראשון ובבית הראשון שנבנה בעיירה. הגינה שלנו מלאה בעצי פרי שנטעו עם הבית הראשון על ידי ההורים של בעלי, רז. השורשיות וה"ארצ-ישראליות" היא חלק מהמשפחה שלי, חלק ממני ובעיקר חלק בעבודות שלי.

אז בתקווה גדולה מקווה שהבלוג הזה יכניס לכם צבע לשגרה, טעמים וחוויות מחזקות וניחוח של אץ ישראל הטובה.
אשמח אם תשתפו אותי גם בחוויות שלכם...