‏הצגת רשומות עם תוויות יצירה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יצירה. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 6 במרץ 2011


יום הנשים

היום לפני שלוש שנים ניתחו את אמא שלי.
מניתוח של חצי שעה זה הפך להיות ניתוח של שש שעות
שבסופן המנתחת סיפרה לי שכל הבטן הנפלאה של אמא שלי היא בעצם גידול אחד ענק.
היום לפני תשעים ושש שנה נולדה סבתא של רזי.
אני מביטה בה ורואה אישה יפה כל כך, שנאחזת בחיים, שמפחדת לוותר עליהם.
היום לפני שמונה עשרה שנים ראיתי את האהוב שלי בפעם הראשונה,
וידעתי שאיתו אני רוצה לחיות
הסתכלתי בעיניים הכחולות שלו ורציתי שתמיד העיניים האלה ילוו אותי
כמו תינוק שזקוק למבט של אמא שלו כדי להתחזק,
כמו שאני מתגעגעת כל רגע של היום לעיניים של אמא שלי.
כמו שאני מסתכלת על העיניים של סבתא שלו ורק רוצה לומר לה
שהכל יהיה בסדר..
ואז אני רואה אותה, וחושבת על האישה המופלאה הזו שחיה כבר כמעט מאה שלמה.
כשאני חושבת על נשים ועל מה שהן עברו במאה האחרונה אני חושבת עליה, כי היא באמת עברה הכל..
היא עלתה לארץ לבד, דקה לפני שהכל התחיל שם,
היא הלכה חצי יום ברגל למקום העבודה שלה כדי שיהיה לה מה לאכול,
היא התחתנה וחגגה את זה בשמחה גדולה במשך שלושה ימים..
היא ילדה שתי בנות שאחת מהן היא חמותי המופלאה..
היא היתה שם תמיד נאחזת בחיים..
כשאני חושבת על אמא שלי אני נזכרת בעיניים שלה, בעומק הרגשות שעברו במבט אחד,
את כל סוגי הרגשות למדתי לזהות בזכות המבט שלה:
חום עצום וגאווה, שמחה וצחוק, זעם וכאב, אכזבה ובדידות, הכרת תודה ואינטימיות.
ובסוף כלום. דקה לפני שהנשמה משתחררת, המבט כבר לא נמצא.
ואז נזכרת במבט שליומבינה שרק העיניים שלי יכולות ללמד אותי לחיות.
רק המבט שלי על עצמי ועל החיים הוא המצפן שלי, הנווט שלי.
למדתי לראות את הטוב בכל דבר שקורה לנו.
למדתי לראות את העיקר מתוך הטפל.
למדתי להתבונן על כל רגע כאילו הוא הרגע הכי חשוב שיש.
לומדת כל רגע להתבונן ולהנות מכל רגע של יצירה, מכל רגע של בריאה.
לומדת לראות ולהכיר את הילדה שחיה בתוכי, את האישה שגדלה בתוכי.
רואה את כל מעגל הנשים המופלא שמקיף אותי ושמחה להיות חלק מהן. נשים שרואות, נשים שלומדות וחוקרות, שיודעות שטועות, שלא מפחדות להודות כשנכשלו, שמצליחות מידי פעם להודות שהצליחו..
לא סתם אומרים שדרך העיניים אפשר לדעת הכל על האדם שעומד מולך.
אולי נצליח כל בוקר להסתכל לרגע מול המראה בעיניים של עצמנו.. נזכיר לעצמנו כמה חוכמה יש במבט הזה, כמה רכות, כמה אנחנו מיוחדות ונבונות, כמה יפות.
נאהב לרגע את עצמנו ונצא לעוד יום של וונדר וומן..

יום חמישי, 24 בפברואר 2011




מעגלים מעגלים
מעגל שסובב מעגל שסובב מעגל שסובב מעגל ובתוכו נקודה.
שזה אני.
מיהי אני? בכל פעם מקבלת תשובה אחרת, בכל פעם מופתעת מעוצמתה של ההבנה שלה הייתי זקוקה באותו הרגע.
נזכרת באותו ריקוד של ילדות:
"אני עומדת במעגל ומביטה סביבי
אני מושיטה את ידי ובא לרקוד איתי
ביער ביער ביער
נרקוד, נרקוד.."
הלו זוהי התמצית של מעגל החיים שלנו,
בכל עת אנחנו יכולים לבחור
בכל עת זמננו לרקוד
בתוך היער המסקרן הזה,
אם זה החיצוני - עם אחרים
אם זה עם עצמנו - בתוך היער המסקרן הזה שנקרא "אני"
נכנסת למעגלים של הלא ידוע של עצמי,
חווה שוב ושוב את עוצמת ההיכרות המחודשת שלי עם עצמי,
מתמלאת במאגרי יצירה שמשמחים אותי, שמשמחים אחרים..
פוגשת במהלך הריקוד ביער אנשים מופלאים..
אחת מהן היא אפרת פרץ,
תראפיסטית באומנות, יוצרת, אמנית ואדם נדיר..
לפני שנה יצרתי אצלה בסדנת מנדלות,
היכרתי וליטפתי את הכאב שלי בעזרת המנדלות שלה..
נזכרתי בכוחו של הלא מודע שלנו שצף ועולה מתוך יצירה ספונטנית
שמאפשר לדבר להראות, להרפא, לנוח..
מאז אני לא נפרדת מהן,
לא מאפרת ולא מהמנדלות,
גאה להראות קצת מהיופי המשותף הזה,
פרי אהבתנו

יום שני, 14 בפברואר 2011


יום האהבה

יש ספר שאני קוראת אותו אחת לכמה זמן.
הוא עמוק וחכם ומלא ברבדים.
קוראים לו "תולדות האהבה" כתבה אותו ניקול קראוס.
כשאני חושבת על "יום האהבה" אני חושבת על הספר העדין והחכם הזה
היא מספרת שם על "עידן החוט"
"מילים רבות כל כך הולכות לאיבוד. הן יוצאות מהפה
ומאבדות את אומץ ליבן, תועות בלי מטרה עד
שלבסוף הן נגרפות אל התעלה כמו עלים מתים.
בימים גשומים אפשר לשמוע אותן שוטפות
במקהלה: הייתיבחורהיפהפייהבבקשהאלתלכיגםאני
מאמיןשהגוףשליעשוימזכוכיתאףפעםלאאהבתיאףאחד
אנירואהבעצמיאישמצחיקסלחלי...

והקטע המדהים הזה ממשיך ונכנס ללב, פותח אותו לרגש עדין שמזכיר לי
כמה פשטות ורוך יש בקשר שנוצר בין אנשים.
כמה רצון יש בנו לקשר שמכיל בתוכו אהבה וקבלה.

מסתכלת על הנקודות הרבות שמופיעות אצלי העבודות
כמו המון מילים שרוצות לבטא משפט
כמו המון צבעים שיוצרים לפתע עולם
כמו המון המון אנשים שרוצים להרגיש קשר.
א - אהבה
ב - בית
מאחלת לכולנו שניתן לעצמנו לחוש את הרגש המופלא הזה
שנקרא אהבה
שנאהב את עצמנו
שנהיה קשובים ללבנו
שניתן ללב להתרחב ולשמוח
לאהוב אהבה גדולה את האחרים.