משפחת בן חמו - בינימינה

מיה התקשרה אליי יום לפני שהיא ילדה את הבן השלישי שלה.
התהליך איתה היה כל כך קצר ומדוייק, ממש כמו הלידה שלה..
היא ידעה בדיוק מה היא רוצה, באיזה צבעים,
איזה כמות ואיפה.
אני חושבת שזה התהליך הכי קצר שחוויתי אי פעם עם לקוחה...
מיה היא כזאת: היא רואה, היא מרגישה, היא מחליטה.
כך היא גם קנתה את הבית שלה, ברגע מהיר, בהקשבה לעצמה, בידיעה משותפת,
שלה ושל בן זוגה, מה נכון להם.
איפה יהיה להם טוב לגדל את ילדיהם, לחוות את חייהם.
את הבית הם קנו מקבלן במצב כמעט מוכן.
היא דאגה לעצב אותו, לארגן אתו, לייפות אותו להפוך אותו לפינת שלווה בסוף של יום.
כצפוי לאישה מלאת אש היא בחרה בצבעים חמים ונועזים למקלחת ההורים..

למזלי היא גם אוהבת לבבות...

במקלחת הבנים מאיה ביקשה הרבה צבע, שיגרום להם לחייך כל בוקר.
אריחי הבסיס הם אריחים לבנים גדולים בגודל 30*60 אפשר לומר
"סטנדרט קבלני" (מבלי להעליב את הסטנדרט..)
במקום שני אריחים גדולים שיבצנו אריחים בגודל 10*10
שיצרו תמונת פסיפס ששינתה את כל החזות של המקלחת..







הוספנו פס חייכני לאורך קיר האמבטיה שיצר מעין "שיחה" עם התמונה שלידו.





בשירותי האורחים הסגנון הוא קצת יותר שקט וכפרי.
התאמנו את הכיור לאריחי האבן מאחור ונוצרה פינה בצבעוניות רגועה ונעימה




בסיום התהליך המהיר (כפי שכבר סופר..)
מיה יצאה לחופשת לידה,
במהלכה היא פתחה משרד לתיווך ביחד עם שותפה.
את האכויות שלה של לראות, להרגיש, לדעת, להחליט
היא מביאה למשרד ומוצאת ללקוחותיה הרבים את הבית, האדמה,
הפינה שהכי מתאימה להם.
אם אתם בשלב החיפוש, ממליצה לכם על "אדמה ובית".
משרד תיווך שיש בו נשמה.

שירי דוניו - נגריית פטיש בראש

מגיל ממש צעיר הבנתי את עוצמתה של חברות בין בנות.

את שירי אני מכירה מכיתה ז'. היא אחת שאי אפשר לפספס,

הכי גבוהה בשכבה, הכי יפה בבית ספר, עם הפה הכי גדול,

עם המח הכי חריף...

היא בכלל היתה צריכה להיות מדענית אטום ולהציל אותנו מהאיום האיראני.

והיא בחרה אחרת...

היא התחתנה עם גבר מקסים, שהתחביב שלו היה נגרות,

כיאה לאחת עם מח חריף, היא הבינה שיש לה אוצר בין הידיים,

חברה אליו וביחד הם פתחו את "פטיש בראש" (תודו שזה שם חד פעמי..)

הוא אחראי על הייצור, ההתקנות והגמרים המופלאים

והיא אחראית על כל השאר: עיצוב, שיווק, קשרי לקוחות

פגישות ותשומת לב נדירה לכל אחד שמגיע לנגריה (ויש רבים כאלה..)

בכשרונה המיוחד היא מצליחה להבין, לדעת, להרגיש וליצור

את החלומות של הלקוחות, את הפנטזיות והרצונות.

היא מצליחה לשלב באופן מדוייק בין הפרקטיות והיופי,

בין האסטטיקה והנוחות, בין אופנות חולפות לעיצוב קלאסי

עם חום ארץ ישראלי.

בקיצור... היא מדהימה.

ההתחלה שלי היתה אצלה, בגלריה הראשונה שלהם,

הכנתי לה אריחים לתצוגה, כשעוד לא האמנתי בעצמי

היא כבר עמדה מאחורי. עודדה וחיזקה

ושלחה המון לקוחות.

ואני צברתי נסיון ובטחון ובעיקר נהנתי מהעבודה המשותפת

איתה, עם הלקוחות ועם החימר והצבעים שלי...

בחרתי כמה מטבחים שאני אוהבת במיוחד מהעבודה רבת השנים שלנו ביחד

הגלריה החדשה והיפה ששירי עיצבה:


אתם מוזמנים לבקר אותם בגבעת עדה, נגריית "גורמה" שיוצרת

פינות קסומות לבתים, בשנים האחרונות בעיקר מתמחה במטבחים מיוחדים

וכמובן להכיר את ה שירי. האחת והמופלאה

שאומנם לא תציל אותנו מהאיראנים אבל מצילה בדרכה הרבה המיוחדת

את הבונים והמשפצים....

מעגלים מעגלים
מעגל שסובב מעגל שסובב מעגל שסובב מעגל ובתוכו נקודה.

שזה אני.
מיהי אני? בכל פעם מקבלת תשובה אחרת, בכל פעם מופתעת מעוצמתה של ההבנה שלה הייתי זקוקה באותו הרגע.
נזכרת באותו ריקוד של ילדות:
"אני עומדת במעגל ומביטה סביבי
אני מושיטה את ידי ובא לרקוד איתי
ביער ביער ביער
נרקוד, נרקוד.."

הלו זוהי התמצית של מעגל החיים שלנו,

בכל עת אנחנו יכולים לבחור
בכל עת זמננו לרקוד
בתוך היער המסקרן הזה,

אם זה החיצוני - עם אחרים

אם זה עם עצמנו - בתוך היער המסקרן הזה שנקרא "אני"
נכנסת למעגלים של הלא ידוע של עצמי,
חווה שוב ושוב את עוצמת ההיכרות המחודשת שלי עם עצמי,
מתמלאת במאגרי יצירה שמשמחים אותי, שמשמחים אחרים..
פוגשת במהלך הריקוד ביער אנשים מופלאים..
אחת מהן היא אפרת פרץ,
תראפיסטית באומנות, יוצרת, אמנית ואדם נדיר..

לפני שנה יצרתי אצלה בסדנת מנדלות,

היכרתי וליטפתי את הכאב שלי בעזרת המנדלות שלה..
נזכרתי בכוחו של הלא מודע שלנו שצף ועולה מתוך יצירה ספונטנית
שמאפשר לדבר להראות, להרפא, לנוח..
מאז אני לא נפרדת מהן,
לא מאפרת ולא מהמנדלות,

גאה להראות קצת מהיופי המשותף הזה,

פרי אהבתנו

ושוב שנה נגמרת.. ושוב שנה באה
...ושוב הבבושקה נפתחת ובתוכה מתגלה עוד אחת
...קוראת להן בבושקות כי בשבילי הן מדברות על סבתא שלי, על אמא שלי, על ילדיי
,השורשים וההמשך?מתי בעצם התחלתי ליצור בבושקות
,זה סיפור קצת מצחיק
השתתפתי בתערוכה בגלריה גלרינה בבת שלמה, שהנושא שלה היה כוסות קפה
הדבר היחיד שרציתי ליצור היה בבושקות,מאיזה שהוא מקום עמוק ולא מוסבר הן הגיעו
..מהאובניים עלו בבושקות קטנות וגדולות סבתות, אמהות וילדות
..כלים לסוכר,קפה ותה.ניסיתי להבין מה זה אומר, מה אני צריכה לדעת ועוד לא מקבלת תשובה
במהלך הימים שעבדתי בשמחה גדולה כל כך על המתוקות האלה גיליתי שאני בהריון
עם ילדי השלישי. סוג של בבושקה, אושר גדול

ניתן לפתוח בקלות את הבבושקה ולגלות בתוכה עוד אחת, הן מזמינות להתבוננות וסקרנות אמיתיים, להבין כל אחת מהן,להכיר כל אחת מהןחושבת על עצמי, סוג של בבושקה גדולה שלאט לאט מקלפת את קליפותיי ונשארת קטנה, יחידה, גרעין שלא נפתח יותר
מהות של לב פועם.בלי רווחים ובלי פתחים גרעין של אהבה שלאט לאט גדל והתנועה היא אינסופית של פתיחה וסגירה
חושבת על אימי וסבתי, שכבר אינן אבל כל כך חיות בתוכי, ממשת ללא סוף את האהבה הגדולה שלהן ליצירה, חצבע, לחימר
חיה אותן יום יום בסטודיו שלי
אז זהו, אנחנו בסוף של שנה, ובתחילתה של נוספת סוף והתחלה והמשך של אותה הדרך
אז שנפתח את הבבושקות לאט, ונזכור שכל דבר מגיע בזמנו,
נהנה מהשלבים של הקילוף, נרגיש את האהבה בגילוי,
שנלמד להכיר את עצמנו ולא נפחד מהצבעים העזים שממלאים את ליבנו

מבקשת מכל אחת לבקש משאלה קטנה מעצמה, לאחל לעצמה איזושהי הבטחה
לשאול שאלה ולדעת שהתשובה עוד מעט תגיע ואיתו הצבע שמתאים רק להוהכי חשוב, לזכור , עם כמה שזה נורא נדוש
לשמוח במי שאת.. לחבק הכי חזק בעולם את הבבושקה שאת