חגיגת אביב

כנראה שלשנים הקרובות זו הפעם האחרונה של חגיגה בסטודיו.

מסדרת את הכלים ורגש לא מוכר מציף: בלבול, התרגשות וגם קצת פחד.

התחלה של חגיגות פרידה מכל הדברים האהובים עליי פה.

הסטודיו נולד קצת אחרי שיהלי הבכור שלי נולד. כמו שהתינוק החדש הפך להיות חלק מרכזי בעולמי, כך גם החומר. החיבור שלי לחימר הוא חלק ממני. אחרי הלידה שלו הבנתי שאת האמהות הטוטאלית שלי אני רוצה לשלב עם האהבה הטוטאלית שלי לחימר. זו היתה הפינה השקטה שלי, שבה יכולתי להבין, לעבד, להיזכר במי אני, מה עובר עליי כרגע.המגע עם החימר והצבע הם בשבילי סוג של התמכרות. סוג של שפה שמאפשרת לי הבנה ברורה יותר את עצמי. לעת עתה נפרדת מהמוכר הזה. (למי שלא יודע... אני והמשפחה נעבור לגור בניגריה במהלך חודשי הקיץ למספר שנים.)

מרגישה כבר את התחנה הבאה ביבשת רחוקה ומסקרנת מחכה לי...

היא מחכה לי ובינתיים אני מחכה לכם.

מודה לכם על כל האהבה והפרגון האינסופי שאני מקבלת.

הקשר הזה שנבנה בפייסבוק עבר מזמן את גבולות העולם הווירטואלי

והוא היום חלק מהעולם "האמיתי". הלב המתרחב וההתרגשות לקבל את המילים והלייקים שלכם

איפשרו לי להאמין בעצמי, להרשות לעצמי "לצאת לאור" ולשתף אנשים בעשייה האינטימית והאישית שלי.

בחממה המרגשת והמפרגנת הזו שנקראת "פייסבוק" הכרתי אנשים שנגעו לי "ברטוב" של הלב.

שרגשו אותי, שקיבלו אותי, שהרחיבו אותי ואת מעגל ההשראות והיצירה שלי.

מזמינה כל אחת ואחד לבוא לחגוג איתנו בפרדס חנה כרכור את חגיגת האביב שתיכף ייפרוץ ויישמח את כולם. אמני פרדס חנה פותחים את ביתיהם ואני לוקחת חלק באירוע, זו הזדמנות נפלא להיפגש לפני המסע שלי. מזמינה כל אחד ואחת לחגוג איתי את התחלת הפרידה שלי, שהיא קצת עצובה וקצת שמחה.

מרגישה שאתם שותפים שלי בדרך, למסע שהתחיל בהיסוס והפך להיות תחנה משמעותית שביגרה, שחיזקה, שחיממה את ליבי.

חברים שלי, בזכות קשת הצבעים הרחבה שהענקתם לי אני מרשה לעצמי להמשיך ללכת לקראת מקום פחות נודע, פחות מוכר. יותר רחוק.

ניפגש בסופשבוע.

קלמנטינות כתומות ירוקות

שבת בבוקר, הרוח הסתוית של הים מגיעה עד אלינו.

הילדים מתעוררים מוקדם, כמעט מוקדם מידי,

מה יעיר אותי ויהפוך אותי תקשורתית אליהם?
אפייה..

אנחנו יוצאים לעץ המקסים שלנו בחצר,

עץ עמוס בקלמנטינות בצבע ירוק וצהוב

הן כל-כך עסיסיות וריחניות שאי אפשר להתאפק..

מספרת להם שבאחת הפגישות הראשונות שלי עם אבא שלהם

הוא לקח אותי לסיבוב היכרות עם הגינה ושם הוא הכיר לי כל

עץ שהוא ואחיו נטעו כשהם היו קטנים. על כל עץ היה לו סיפור קטן

כל סיפור שלו חשף בפני חלק נוסף מהאישיות הנדירה שלו,

הרגע הזה היה עוד אחד מהרגעים האלה שגרמו לי להתאהב בו..

אנחנו קוטפים המון קלמנטינות ונכנסים בשמחה למטבח,

לאפות את עוגת הקלמנטינות האהובה של אמא שלי

מתכון לעוגת סבתא עירית

5 ביצים

1.5 כוסות סוכר

חצי כוס שמן

1 כוס מיץ קלמנטינות

2 כוסות קמח

שקית אבקת אפיה

שקית סוכר וניל

להפריד חלבונים וחלמונים, להקציף את החלבונים עם כוס סוכר

את החלמונים לבחוש עם חצי כוס סוכר ולהוסיף לקצף

תןך כדי הקצפה להוסיף את השמן

אחר כך את המיץ

כוס קמח, אבקת אפיה וסוכר וניל ועוד כוס קמח

לאפות התנור שחומם מראש ל180 מעלות למשך בערך 40 דקות.

כשמוכן אפשר לפזר מלמעלה אבקת אפיה.

הטעם של העוגה מזכיר לי את הילדות שלי, הקלמנטינות מזכירות את הילדות של רזי

רואה את ילדיי ושמחה בפירות המשותפים שרזי ואני יצרנו

מוצאת את עצמי למחרת צובעת אריחים וכלים בצהוב ירוק כמו הקליפה

בכתום כמו הצבע של הפרי

חושבת שגם הירוק הוא תוצאה של עירבוב צבעים מופלא:

צהוב וכחול, שמש ושמים

שהכתום הוא ה"תינוק" של האדום עם הצהוב

הערבובים המדוייקים שיוצרים משהו חדש וטוב,

כמו הפירות על העץ, כמו העוגה הריחנית שאפינו,

כמו הילדים העירניים שלי..

כאן גרים בכיף!

נעים מאוד, שמי ליאת שרון ומלבד העובדה שאני מעצבת מקרמיקה אריחים, כיורים, אהילים, כלים דקורטיביים ושלל פריטים אני בעיקר אוהבת צבע.

תמיד אהבתי את החימר, עוד כילדה קטנה אהבתי לשחק בבוץ, החיבור בין המים לאדמה הצית לי את הדמיון פעם אחרי פעם מחדש, והייתי חוזרת הביתה רטובה, שחורה אך מרוצה.

ההארה לא איחרה לבוא, בבוקר אחד בו נשארתי בבית במקום ללכת לבית הספר וראיתי בטלוויזיה קדר מניח גוש בוץ על גלגל ופתאום כמעשה קסמים נוצר לו כד. הרגע הקסום הזה מלווה אותי עד היום וכל פעם שאני מסיימת פריט אני מסתכלת ולא מאמינה איך הקסם ממשיך לעבוד.

העבודה על החימר מכניסה אותך לתוך החומר ולתוך עצמך, בתהליך מצאתי את היסודות שלי. היסודות שעושים אותי מי שאני, הא'-ב' שלי. אהבה ובית- מהו בית בלי אהבה ומהי אהבה אם אין לה בית. והמקום הזה שלי מלא בצבעים ושמחה, לכל אדם יש את האושר הצבעוני שלו אך במהלך חיינו אנחנו נוטים לשכוח את הצבע שלנו, מתיישרים לפי צבעים שאומרים לנו שהם נכונים, שהם מתאימים, הולכים לכיוון הרקעים הלא מחייבים.

אז אני פה, צבעונית מתמיד, מרססת צבע ושמחה לכל כיון, מעלה חיוך וצחוק על אריחים, חיבוקים וסיפורים על כיורים וכלים כדי להזכיר שיש קשת של צבעים ורגשות ולהעצים את התחושה של בית- בית מהלב!

ההשראות שלי הם מהרגשות העמוקים ביותר, מהמשפחה שלי. התחתנתי עם אהוב נעוריי ובאופן טבעי הפכתי לאמא לארבע ילדים מופלאים, אנרגטיים, חכמים, שנונים, טובי לב והמלכים של חיי. אנו גרים בפרדס חנה, ברחוב הראשון ובבית הראשון שנבנה בעיירה. הגינה שלנו מלאה בעצי פרי שנטעו עם הבית הראשון על ידי ההורים של בעלי, רז. השורשיות וה"ארצ-ישראליות" היא חלק מהמשפחה שלי, חלק ממני ובעיקר חלק בעבודות שלי.

אז בתקווה גדולה מקווה שהבלוג הזה יכניס לכם צבע לשגרה, טעמים וחוויות מחזקות וניחוח של אץ ישראל הטובה.

אשמח אם תשתפו אותי גם בחוויות שלכם...