‏הצגת רשומות עם תוויות קרמיקה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קרמיקה. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 7 בדצמבר 2010


חג אורים שמח!


אני מניחה שמי שמכיר אותי קצת יודע שהכי אני אוהבת ליצור בבושקות..
הבובה הנפלאה הזו, הנפתחת ובתוכה יש עוד אחת מסמלת בשבילי את הנס הזה,
שנקרא חיים.
לכבוד החג (שתיכף כבר נגמר, בלי שהרגשתי..)
יצרתי חנוכית בבושקות, שבעצם מספרת ומזכירה לי את הנס הקטן


שעליו אני מודה כל יום:
מזכירה לי שאנחנו מוקפים באנשים נפלאים.
מזכירה לי את החברות הנפלאות שלי, שבלעדיהן אני חצי בנאדם

מזכירה לי שלכל אדם יש אור, רק צריך להדליק אותו.
מודה כל בוקר וכל ערב על הניסים הקטנים שמקיפים אותנו,
לפעמים בלי שאנחנו שמים לב אליהם..
המאורות הקטנים שמאירים את ימינו ונותנים לי כח ליצור ולאהוב.



מוסיפה לכם מתכון של לביבות תפוחי אדמה, הכי פשוטות, הכי טעימות.
המתכון שייך לליבי שרון, הבבושקה הפרטית והיקרה שלי. ביתי האהובה.
לביבות ליבי

10 תפוחי אדמה מגוררים גס.
2 כפיות מלח
6 כפות קמח
4 ביצים.
אופן ההכנה:
מקלפים את תפוחי האדמה, מגררים בפומפיה גסה.
סוחטים את תפוחי האדמה ולהם מוסיפים את כל שאר המצרכים.
מטגנים בשמן חם מאוד, צד אחד עד שהוא מזהיב,
ואז את הצד השני.
אפשר לפזר עליהם אבקת סוכר,
אפשר להגיש עם יוגורט.
בתאבון!!

ולאחרונה חביבה, המתוקה שלא נשארה לה עוגה לנחמה,
שולחת לך פרוסה ווירטואלית.


נשיקות.













































יום חמישי, 28 באוקטובר 2010


קלמנטינות כתומות ירוקות

שבת בבוקר, הרוח הסתוית של הים מגיעה עד אלינו.

הילדים מתעוררים מוקדם, כמעט מוקדם מידי,

מה יעיר אותי ויהפוך אותי תקשורתית אליהם?
אפייה..

אנחנו יוצאים לעץ המקסים שלנו בחצר,

עץ עמוס בקלמנטינות בצבע ירוק וצהוב

הן כל-כך עסיסיות וריחניות שאי אפשר להתאפק..

מספרת להם שבאחת הפגישות הראשונות שלי עם אבא שלהם

הוא לקח אותי לסיבוב היכרות עם הגינה ושם הוא הכיר לי כל

עץ שהוא ואחיו נטעו כשהם היו קטנים. על כל עץ היה לו סיפור קטן

כל סיפור שלו חשף בפני חלק נוסף מהאישיות הנדירה שלו,

הרגע הזה היה עוד אחד מהרגעים האלה שגרמו לי להתאהב בו..
אנחנו קוטפים המון קלמנטינות ונכנסים בשמחה למטבח,

לאפות את עוגת הקלמנטינות האהובה של אמא שלי

מתכון לעוגת סבתא עירית

5 ביצים

1.5 כוסות סוכר

חצי כוס שמן

1 כוס מיץ קלמנטינות

2 כוסות קמח

שקית אבקת אפיה

שקית סוכר וניל

להפריד חלבונים וחלמונים, להקציף את החלבונים עם כוס סוכר

את החלמונים לבחוש עם חצי כוס סוכר ולהוסיף לקצף

תןך כדי הקצפה להוסיף את השמן

אחר כך את המיץ

כוס קמח, אבקת אפיה וסוכר וניל ועוד כוס קמח

לאפות התנור שחומם מראש ל180 מעלות למשך בערך 40 דקות.

כשמוכן אפשר לפזר מלמעלה אבקת אפיה.

הטעם של העוגה מזכיר לי את הילדות שלי, הקלמנטינות מזכירות את הילדות של רזי

רואה את ילדיי ושמחה בפירות המשותפים שרזי ואני יצרנו

מוצאת את עצמי למחרת צובעת אריחים וכלים בצהוב ירוק כמו הקליפה
בכתום כמו הצבע של הפרי

חושבת שגם הירוק הוא תוצאה של עירבוב צבעים מופלא:

צהוב וכחול, שמש ושמים

שהכתום הוא ה"תינוק" של האדום עם הצהוב

הערבובים המדוייקים שיוצרים משהו חדש וטוב,

כמו הפירות על העץ, כמו העוגה הריחנית שאפינו,

כמו הילדים העירניים שלי..

יום שני, 26 ביולי 2010

כאן גרים בכיף!

נעים מאוד, שמי ליאת שרון ומלבד העובדה שאני מעצבת מקרמיקה אריחים, כיורים, אהילים, כלים דקורטיביים ושלל פריטים אני בעיקר אוהבת צבע.
תמיד אהבתי את החימר, עוד כילדה קטנה אהבתי לשחק בבוץ, החיבור בין המים לאדמה הצית לי את הדמיון פעם אחרי פעם מחדש, והייתי חוזרת הביתה רטובה, שחורה אך מרוצה.

ההארה לא איחרה לבוא, בבוקר אחד בו נשארתי בבית במקום ללכת לבית הספר וראיתי בטלוויזיה קדר מניח גוש בוץ על גלגל ופתאום כמעשה קסמים נוצר לו כד. הרגע הקסום הזה מלווה אותי עד היום וכל פעם שאני מסיימת פריט אני מסתכלת ולא מאמינה איך הקסם ממשיך לעבוד.

העבודה על החימר מכניסה אותך לתוך החומר ולתוך עצמך, בתהליך מצאתי את היסודות שלי. היסודות שעושים אותי מי שאני, הא'-ב' שלי. אהבה ובית- מהו בית בלי אהבה ומהי אהבה אם אין לה בית. והמקום הזה שלי מלא בצבעים ושמחה, לכל אדם יש את האושר הצבעוני שלו אך במהלך חיינו אנחנו נוטים לשכוח את הצבע שלנו, מתיישרים לפי צבעים שאומרים לנו שהם נכונים, שהם מתאימים, הולכים לכיוון הרקעים הלא מחייבים.

אז אני פה, צבעונית מתמיד, מרססת צבע ושמחה לכל כיון, מעלה חיוך וצחוק על אריחים, חיבוקים וסיפורים על כיורים וכלים כדי להזכיר שיש קשת של צבעים ורגשות ולהעצים את התחושה של בית- בית מהלב!

ההשראות שלי הם מהרגשות העמוקים ביותר, מהמשפחה שלי. התחתנתי עם אהוב נעוריי ובאופן טבעי הפכתי לאמא לארבע ילדים מופלאים, אנרגטיים, חכמים, שנונים, טובי לב והמלכים של חיי. אנו גרים בפרדס חנה, ברחוב הראשון ובבית הראשון שנבנה בעיירה. הגינה שלנו מלאה בעצי פרי שנטעו עם הבית הראשון על ידי ההורים של בעלי, רז. השורשיות וה"ארצ-ישראליות" היא חלק מהמשפחה שלי, חלק ממני ובעיקר חלק בעבודות שלי.

אז בתקווה גדולה מקווה שהבלוג הזה יכניס לכם צבע לשגרה, טעמים וחוויות מחזקות וניחוח של אץ ישראל הטובה.
אשמח אם תשתפו אותי גם בחוויות שלכם...