ליאת שרון - מטפלת ויוצרת בחימר

ושוב שנה נגמרת.. ושוב שנה באה
...ושוב הבבושקה נפתחת ובתוכה מתגלה עוד אחת
...קוראת להן בבושקות כי בשבילי הן מדברות על סבתא שלי, על אמא שלי, על ילדיי
,השורשים וההמשך?מתי בעצם התחלתי ליצור בבושקות
,זה סיפור קצת מצחיק
השתתפתי בתערוכה בגלריה גלרינה בבת שלמה, שהנושא שלה היה כוסות קפה
הדבר היחיד שרציתי ליצור היה בבושקות,מאיזה שהוא מקום עמוק ולא מוסבר הן הגיעו
..מהאובניים עלו בבושקות קטנות וגדולות סבתות, אמהות וילדות
..כלים לסוכר,קפה ותה.ניסיתי להבין מה זה אומר, מה אני צריכה לדעת ועוד לא מקבלת תשובה
במהלך הימים שעבדתי בשמחה גדולה כל כך על המתוקות האלה גיליתי שאני בהריון
עם ילדי השלישי. סוג של בבושקה, אושר גדול

ניתן לפתוח בקלות את הבבושקה ולגלות בתוכה עוד אחת, הן מזמינות להתבוננות וסקרנות אמיתיים, להבין כל אחת מהן,להכיר כל אחת מהןחושבת על עצמי, סוג של בבושקה גדולה שלאט לאט מקלפת את קליפותיי ונשארת קטנה, יחידה, גרעין שלא נפתח יותר
מהות של לב פועם.בלי רווחים ובלי פתחים גרעין של אהבה שלאט לאט גדל והתנועה היא אינסופית של פתיחה וסגירה
חושבת על אימי וסבתי, שכבר אינן אבל כל כך חיות בתוכי, ממשת ללא סוף את האהבה הגדולה שלהן ליצירה, חצבע, לחימר
חיה אותן יום יום בסטודיו שלי
אז זהו, אנחנו בסוף של שנה, ובתחילתה של נוספת סוף והתחלה והמשך של אותה הדרך
אז שנפתח את הבבושקות לאט, ונזכור שכל דבר מגיע בזמנו,
נהנה מהשלבים של הקילוף, נרגיש את האהבה בגילוי,
שנלמד להכיר את עצמנו ולא נפחד מהצבעים העזים שממלאים את ליבנו

מבקשת מכל אחת לבקש משאלה קטנה מעצמה, לאחל לעצמה איזושהי הבטחה
לשאול שאלה ולדעת שהתשובה עוד מעט תגיע ואיתו הצבע שמתאים רק להוהכי חשוב, לזכור , עם כמה שזה נורא נדוש
לשמוח במי שאת.. לחבק הכי חזק בעולם את הבבושקה שאת