יום שישי, 16 בדצמבר 2011

תמיכה והתפתחות: מרכיבים שעושים ניסים


לפני שני ערבים יצאתי לערב שעסק בהתפתחות בעסק ובבית.

את הערב הנחו שתי בנות מוכשרות מהאיזור:

שרון קסטן, תראפיסטית בפליי טראפי

ומיכל גולדן, יועצת עיסקית לאמהות.

חוץ מהמנחות פגשתי שם עוד חמש עשרה נשים יצירתיות, מוכשרות, עובדות ואמהות.

אין ספק שהשילוב של הכל יכול להיות מורכב...

המילה שהן בחרו לדון בה היא "התפתחות"

אני יצאתי מהערב עם המילה "תמיכה"

אני אוהבת שהמוח שלי מתחיל לחפור לי בסוגייה חדשה...

אז מה הן מקורות התמיכה שלהן אנו זקוקות?

כנראה שאין סופיים...

לקראת המכירה היום, מרגישה במלוא העוצמה את התמיכה של בני משפחתי בי..

חמותי שהזמינה את כ ל מי שהיא מכירה

ילדיי שסידרו את הגינה, שמרו אחד על השני וסבלו אותי..

בעלי, האחד והיחיד, שבזמן זה ממש מלבב לביבות

שרי, המוכשרת כל כך שעושה ניסים בסטודיו ובכלל

מיה, המופלאה, שמחדדת אותי ברכות

החברות היקרות שלי, שהן בככל מרשם מהרופא..

שרון, שרי, כל כך הרבה נשים מופלאות ששותפות ליצירה שלי..

ואתם. כל כך אתם, כל אותם ואותן לקוחות,

שאוהבות לבבות, ואוהבות צבע. הפרגון והאהבה שאני מרגישה

מחלחל לבפנים ומאיר פינות נוספות, מזכיר ניסים ומטעין בכוחות..

ונזכרת בסביבוניות, שמסתבובבות על צירן, פעם רוקדות, פעם נופלות,

לעיתים הן התומכות ולעיתים זקוקות לתמיכה מבחוץ,

הן נקראות "טיפת מזל" , הן מספרות על ניסים שקורים כל יום,

טיפת מזל קטנה וקוסמת אחת גדולה, והנה,

יש בך את מה שאת רוצה, את מה שאת צריכה..

מאחלת לכולנו חג של אור מלא בניסים קטנים וגדולים,

מודה על ערב אחד נפלא, שעורר בי מחשבה והזכיר לי דברים חשובים...

מודה על התמיכות הקטנות והגדולות שמקיפות אותי,

מחכה לכם, היום מכירת חנוכה, אצלי בחצר, רחוב הראשונים 20

פרדס חנה. 054-5601969
יום מקסים!

יום חמישי, 8 בדצמבר 2011


נס של חנוכה

ערב אחד, לפני ארבע שנים, שהיה שמח
אבל ברובו עצוב
קניתי את הגלויה הזו.


מאז היא מלווה אותי, עוברת איתי מהסטודיו, הביתה
לתיק, לכל מקום.
הילדה המאויירת שם נוגעת לי באיזור עדין ושברירי בתוך הלב.
מזכירה לי ימים קרים ומשאלה אחת קטנה.
מזכירה לי כוחות וגם חשיכה,
מזכירה לי את האור שנמצא גם בתוך אפלה גדולה.
יש בה אומץ ורכות, יש בה תום של ילדות ומבט של בגרות.
לקראת חג הניסים, חג האור, הרגשתי שאני חייבת לשתף אותה עם כולם.
איך עושים את זה?
איך מוצאים את היוצרת המופלאה שציירה את הגלויה האהובה שלי
וכשאני אמצא אותה, מה אגיד לה? שאני מאוהבת?
איך אסביר לה את הקשר, החיבור, ההשראה הגדולה
את קולקציית "הקוסמת" שנולדה לה מתוך התבוננות בתמונה
היא בטח תחשוב שאני הזויה...
אז מצאתי אותה, את המופלאה.
קוראים לה שרי אשחר והיא נשמעה לי בטלפון
ממש כמו האיור שלה..
צנועה כל כך ונדיבה. מוכשרת ויפה
סיפרתי לה מי אני וקצת על מה שהגלויה מסמלת בשבילי..


היא הופתעה, וביקשה שאתן לה לחשוב על זה יממה.
בבוקר חיכה לי מייל, שהיא מסכימה, ובתמורה היא רוצה משהו קטן ממני,
כי גם היא התאהבה...
נס.
הרגשתי את החיבור ואת האהבה, את הנדיבות שבמעשה פשוט
יוצרת ומאפשרת כל כך הרבה אושר אצל האחר.
אור גדול חימם לי את הלב והרגשתי ממש כמו בנס של חנוכה.
מעשה קטן שמרחיב את הלב, שמזכיר שהכל אפשרי,
רק לא לפחד, לבקש, להיות אמיתית ולהתרגש.
אז תודה לך שוב, יקרה, שהגשמת לי משאלה..


הנה הגלויה שמספרת על נס של חנוכה,
שבעזרתה של עוד קוסמת, שרון פרכנר, שמלווה אותי כבר שנים

מספרת סיפור על אור ועל סביבונים,
על משאלות שמתגשמות ועל ניסים קטנים שמתחבאים
ופתאום מתגלים
על חג אחד מופלא, מלא בגבורה ובאומץ של לב,
על ניצוץ שבוקע ומאיר כל אחד מאיתנו, מבפנים החוצה, ומחמם.

מזמינה את כולכם לחגוג אצלי בחצר ביום שישי הזה 16/12/2011
נר כמעט ראשון של חנוכה, לביבות בצורה של לבבות,
סופגניות קטנות ולא מזיקות
יין משמח והמון שמחה של קסמים.

יום ראשון, 4 בדצמבר 2011

משפחת בן חמו - בינימינה


מיה התקשרה אליי יום לפני שהיא ילדה את הבן השלישי שלה.
התהליך איתה היה כל כך קצר ומדוייק, ממש כמו הלידה שלה..
היא ידעה בדיוק מה היא רוצה, באיזה צבעים,
איזה כמות ואיפה.
אני חושבת שזה התהליך הכי קצר שחוויתי אי פעם עם לקוחה...
מיה היא כזאת: היא רואה, היא מרגישה, היא מחליטה.
כך היא גם קנתה את הבית שלה, ברגע מהיר, בהקשבה לעצמה, בידיעה משותפת,
שלה ושל בן זוגה, מה נכון להם.
איפה יהיה להם טוב לגדל את ילדיהם, לחוות את חייהם.
את הבית הם קנו מקבלן במצב כמעט מוכן.
היא דאגה לעצב אותו, לארגן אתו, לייפות אותו להפוך אותו לפינת שלווה בסוף של יום.
כצפוי לאישה מלאת אש היא בחרה בצבעים חמים ונועזים למקלחת ההורים..



למזלי היא גם אוהבת לבבות...










במקלחת הבנים מאיה ביקשה הרבה צבע, שיגרום להם לחייך כל בוקר.
אריחי הבסיס הם אריחים לבנים גדולים בגודל 30*60 אפשר לומר
"סטנדרט קבלני" (מבלי להעליב את הסטנדרט..)
במקום שני אריחים גדולים שיבצנו אריחים בגודל 10*10
שיצרו תמונת פסיפס ששינתה את כל החזות של המקלחת..







הוספנו פס חייכני לאורך קיר האמבטיה שיצר מעין "שיחה" עם התמונה שלידו.





בשירותי האורחים הסגנון הוא קצת יותר שקט וכפרי.
התאמנו את הכיור לאריחי האבן מאחור ונוצרה פינה בצבעוניות רגועה ונעימה




בסיום התהליך המהיר (כפי שכבר סופר..)
מיה יצאה לחופשת לידה,
במהלכה היא פתחה משרד לתיווך ביחד עם שותפה.
את האכויות שלה של לראות, להרגיש, לדעת, להחליט
היא מביאה למשרד ומוצאת ללקוחותיה הרבים את הבית, האדמה,
הפינה שהכי מתאימה להם.
אם אתם בשלב החיפוש, ממליצה לכם על "אדמה ובית".
משרד תיווך שיש בו נשמה.




















יום רביעי, 23 בנובמבר 2011



שירי דוניו - נגריית פטיש בראש




מגיל ממש צעיר הבנתי את עוצמתה של חברות בין בנות.

את שירי אני מכירה מכיתה ז'. היא אחת שאי אפשר לפספס,

הכי גבוהה בשכבה, הכי יפה בבית ספר, עם הפה הכי גדול,

עם המח הכי חריף...

היא בכלל היתה צריכה להיות מדענית אטום ולהציל אותנו מהאיום האיראני.

והיא בחרה אחרת...

היא התחתנה עם גבר מקסים, שהתחביב שלו היה נגרות,

כיאה לאחת עם מח חריף, היא הבינה שיש לה אוצר בין הידיים,

חברה אליו וביחד הם פתחו את "פטיש בראש" (תודו שזה שם חד פעמי..)

הוא אחראי על הייצור, ההתקנות והגמרים המופלאים

והיא אחראית על כל השאר: עיצוב, שיווק, קשרי לקוחות

פגישות ותשומת לב נדירה לכל אחד שמגיע לנגריה (ויש רבים כאלה..)

בכשרונה המיוחד היא מצליחה להבין, לדעת, להרגיש וליצור

את החלומות של הלקוחות, את הפנטזיות והרצונות.

היא מצליחה לשלב באופן מדוייק בין הפרקטיות והיופי,

בין האסטטיקה והנוחות, בין אופנות חולפות לעיצוב קלאסי

עם חום ארץ ישראלי.

בקיצור... היא מדהימה.




ההתחלה שלי היתה אצלה, בגלריה הראשונה שלהם,

הכנתי לה אריחים לתצוגה, כשעוד לא האמנתי בעצמי

היא כבר עמדה מאחורי. עודדה וחיזקה

ושלחה המון לקוחות.

ואני צברתי נסיון ובטחון ובעיקר נהנתי מהעבודה המשותפת

איתה, עם הלקוחות ועם החימר והצבעים שלי...

בחרתי כמה מטבחים שאני אוהבת במיוחד מהעבודה רבת השנים שלנו ביחד










הגלריה החדשה והיפה ששירי עיצבה:


אתם מוזמנים לבקר אותם בגבעת עדה, נגריית "גורמה" שיוצרת

פינות קסומות לבתים, בשנים האחרונות בעיקר מתמחה במטבחים מיוחדים

וכמובן להכיר את ה שירי. האחת והמופלאה

שאומנם לא תציל אותנו מהאיראנים אבל מצילה בדרכה הרבה המיוחדת

את הבונים והמשפצים....














יום רביעי, 16 בנובמבר 2011

א- אהבה. ב- בית.


תחנה ראשונה במסע, ביתה של אורית מזור, חברתי האהובה ומשפחתה המתוקה
אמא, אבא, ארבעה ילדים, כלב וחתול.
את הבית הם קנו במטרה לשפץ,
הם ניחנו בהרבה מאוד מעוף ודמיון שאיפשרו להם לדעת שהתוצאה תהיי כל כך יפה.
נורית מלאכי המוכשרת היתה האדריכלית שהצליחה לתכנן ולקיים פנטזיה וחלום..
החויה ליצור להם את האריחים היתה מיוחדת במינה,
אורית היא תראפיסטית באומנות וציירת מחוננת.
היה לה חשוב לתת מקום וביטוי לכל אחד מבני הבית
את האריחים למקלחת הילדים ציירו בעצמם, יחד עם אבא.
















זו היתה התנסות יוצאת דופן בהנאה שלה.








הילדים בחרו את הצבעים, צבעו וציירו ביחד עם שאול שלל ציורים שמחים ואפטימיים.
גם מקלחת ההורים זכתה ליחס מיוחד והושקעה בהם הרבה מחשבה ורגש.
הכיור הנבחר הוא כיור גדול מאוד (בערך בקוטר 50 ס"מ)
שמאפשר תחושה של מרחב וחופש.
המילים על האריחים הם ציטוטים משירים ומילים שאהובים אומרים זה לזו..
נראה לי כייף להתחיל ולסגור את היום במרחב אינטימי ונעים שכזה..

בשירותי האורחים קיבלתי יד כמעט חופשית, הכיור הוא צבעוני עם נגיעות רומנטיות של זהב ופרחים..







הבית שנוצר הוא בית שמח וצבעוני. מלא בחלונות ובאור
אורית ושאול אספו רהיטים במהלך השנים שהתאימו לאופי האקלקטי והנינוח של הבית ושל המשפחה.

תחושת המרחב שקיימת בו נוצרה בעקבות תכנון נכון,

שהותאם למשפחה ובזכות החופש היצירתי שאורית ניחנת בו כל כך.
הנאה גדולה היתה לעבור איתם את התהליך,

יום חמישי, 10 בנובמבר 2011


ושוב.. מסע. הפעם קצת אחר..

לפני מספר שבועות חגגתי יומולדת מקסים של חברה

שמרחיבה לי את הלב, מרחיבה לי את התודעה, מרחיבה לי את המחשבה..
היינו שם חבורה של נשים יוצרות, נשים יפות ועצמאיות.

אותה אישה אהובה חילקה לכל אחת מתנה.
כל אחת היתה צריכה לבחור קלף מתוך החבילה.

קיבלתי קלף של טווס.





אלוהים!!! כמה זר לי...

מייד נמשכתי לקלף הזה:









הסתכלתי על האיור הילדותי, המקסים והצבעוני הזה..

שאוייר על ידי מאיירת אנגליה ידועה ( שלצערי אני לא יודעת את שמה..)
ונזכרתי שוב בחלום שלי, באהבה הראשונה שלי לבתים,

ליצירה משותפת שלי ושל הלקוחות שלי ביצירת הבית הצבעוני והשמח שלהם.

באותו מפגש ראשוני שיש ביננו שבדרך כלל מוביל ליצירה משותפת שיש בה אהבה,

תשומת לב ובעיקר הנאה מהתהליך ומהתוצאה..

אז החלטתי להיזכר בקלף הראשון..

להיתהדר בלקוחות המקסימים שלי

להיתהדר בנשים הנפלאות שאני זוכה להכיר

כל אחת וביתה..

להיתהדר כמו טווס בנוצותיו.

מידי שבוע אשתדל להכיר לכם בית חדש ואישה חדשה..

אז.. יוצאת למסע. מזמינה אתכם להצטרף..
ותודה לך שוב אהובה.. שהזכרת לי את הדרך.. שוב הארת לי את המסע..


































יום שישי, 4 בנובמבר 2011









שמיכת טלאים.













מלאכית ששומרת עליי מאז אותו הסתיו.




כמו תמיד נבוכה, אולי זה מצב קיומי שנבוך מעוצמת הרגשות




שנוכחות בתוך תהליך היצירה שלי.



ובכל זאת, בחרתי להביא, לכתוב חלק מהמילים שמתחבאות,




שמצטרפות לכלים, לאריחים שאני יוצרת.




לפני שלוש שנים אמא שלי נפטרה



מאז קר לי, ולפעמים גם לא.




אני נזכרת בכל אותם פעמים שנדקרתי מרוב אהבה שלי אליה.




מרוב תלות וצורך באהבה שלה אליי




כדי שאני ארגיש שחם לי.




ופתאום היא איננה.




במקומה יש אלף ואחד זכרונות , המון תמונות ותחושות שמנסות לחמם את הקור.



שמיכת טלאים שמזכירה לי אהבה. טיול של לפני הגשם שמוצא חצבים.










לשכב על הדשא ולזהות צורות בעננים. כנפיים של מלאך.







שמש שמחממת ומזכירה לי.




בית.



וזה נהיה המהות והשמחה. להיזכר בחיים פה ובאלה ששומרים עליי שם.




משק כנפיים שמעיר אותי בבוקר ומזכיר לי שמחה. שמחמם לי את הלב.








בפרדתה הזכירה לי את הזמניות של האוצר הזה, חיים, אהבה, יצירה.




מכרבלת את עצמי בתוך הזכרונות, מתוך התמונות שמגיעות מילדות



לא תמיד מאושרת אבל שמחה ומלאה בצחוק, גם על הקושי.




אוהבת אותך כל יום אמא שלי. מודה על הדקירות ועל הרוך. על האמת שלימדת אותי.




על הצבע שמילא את חיי והפך להיות צוואה. שמלווה אותי כל יום ועוזר לי לברוא את עצמי מחדש.


























יום חמישי, 1 בספטמבר 2011



מסע קדום. שנה חדשה.


וגם אני, כמו עליזה, (מארץ הפלאות..)
מצאתי את עצמי מתגלגלת בתוך מערת לידה מבלי שהתכוונתי.
וגם אני כמו עליזה, לא הבנתי למה אני קטנה וגדלה
שתיתי כל מה שיכולתי, ניזונתי מכל מה שמצאתי.


וגם אני כמו עליזה, רק כשבכיתי ממש את הצער ואת הבלבול
נפתח לי השער.
וכשנפתח השער,
גיליתי את שדה האהבה שטמון בתוכי,



הרגשתי את הלב פועם וחי,
כשהתנקה הכאב
יכולתי לראות, להתבונן. נזכרתי בלהרגיש
נזכרתי בכוחותיי, נזכרתי במי אני.
נזכרתי בילקוט הקסמים שלי, שבתוכו נמצאת אהבה ללא תנאים,
אמונה בדרך ולב פתוח לבא לבוא,
וכפי שעליזה שלי אמרה, קצת אחרי שהיא שתתה מהבקבוק
ונורא נורא גדלה, " רק מעט מאוד דברים הם בלתי אפשריים בהחלט.."
אז זה הסיפור של הכלים שלי לשנה החדשה,
לב פתוח מלא באהבה,

שדות שנזרעו ומתחילים להנביט את פרחי האמונה שלנו,

מסע שלא נגמר לעומקים חדשים של היכרות עם עצמי, של היכרות עם הסביבה.
יער עבות מלא ביצורים, מלא בדמיונות. מלא בתובנות.
מאחלת לכולנו שלא נפחד לצעוד בתוך היער המלא יצורים:
חתולים נעלמים,

מלכות של לבבות,

שפנים ממהרים.

שלא נמהר להתעורר ותמיד נמשיך לחלום.