יום רביעי, 23 במאי 2012

כמו גוש על האובניים

חוץ ממילים דרמטיות לא מצליחה לנסח לעצמי משהו אחר בלב.
מבינה בפעם הנוספת שיש פער עצום בין הידיעה לבין החוויה.
לחוויה הזאת עוד אין מילים מסודרות.
קולקציה אחרונה, מאמץ אחרון, יצירה אינטנסיבית לתוך הלילה בפעם האחרונה,
ימים של צחוק מטורף ואינטמיות אינסופית במרחב הקטן של הסטודיו,
דריכות לפני כל תנור שנכנס. בפעם האחרונה.
נקיון, סדר, המתנה דרוכה כמו לפני מסיבת יומולדת, יבואו או לא יבואו?
בפעם האחרונה.
רמות של אדרנלין, עוצמות של התרגשות, מתח של אהבה,
נשמע קצת כמו לידה...
כותבת בלי טיוטא . יודעת שלכל משפט שאכתוב אוכל לכתוב אחר במקומו.
לא יודעת איך נפרדת מחלק כל כך משמעותי ממני.
ועדיין.. נפרדת תוך בחירה ומתוך רצון לחוות דברים חדשים.
בתוך שביל חיי מניחה לרגע דברים בצד שאולי אשוב אליהם ואולי גם לא.
בוחרת באמהות, בזוגיות, במשפחה, ביצירה מסוג אחר בארץ אחרת.
מוצאת את עצמי שלווה בתוך ים של רגשות והתרגשויות.
ממש כמו ביצירה על אובניים.
מול גוש חימר, לא ממורכז, לא מעובד לכדי צורה, פוטנציאל של ממשות
שרק עם חיבוק וסבלנות הוא יהפוך למשהו, למשמעות.
מול מעבר, שינוי, בחירה ברעיון שבתוכו כל כך הרבה נסתר. פוטנציאל.
מול פחד, התרגשות, חוסר ידיעה, חוסר הבנה את עצמו.
בוחרת בחיבוק של החימר. נושמת ממרכז הגוף ומחבקת אותו
כמו שילד מתפרע אנחנו מחבקים חזק ולא אומרים דבר
כמו תחושה של פרידה ממשהו חשוב ולא לדעת מה מרגישים
מחבקת וממתינה למירכוז
מחבקת וממתינה לתשובה.
על האובניים זה השלב שהגוש הופך לצורה. עם סבלנות וקצב משותף,
אני והכלי נמצאים בשיחה.
בחיים אני מחבקת את כולי. אוספת ונפרדת.
והנה, השלמה בין גוש החימר והידיים המחבקות. נוצר כלי.
והנה אני שמחה על קבלת ההחלטה על הנסיעה. עצובה מהפרידה שלי מעולמי המוכר.
חמוץ-מתוק חדש בלב. התרגשות ענקית מהנסיעה. שמחה מהאפשרות שקיבלנו.
מודה לכולכם על ההזדמנות שנתתם לי ולחימר שלי..
אפשרתם לי להמשיך להיות ילדה שמשחקת בחימר, שמתמרחת בבוץ.
אשמח לפגוש אתכם ביום שישי 25/5, יום לפני שבועות
בין 9:00 ל 15:00, בחצר הסטודיו שנמצא ברחוב הראשונים פינת תרפ"ט, בפרדס חנה.
מכירה אחרונה בהחלט לזמן הזה.


יום שני, 14 במאי 2012

זכרונות לאפריקה

"משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו..."
כשנכנסתי לאוטו אחרי שנפרדנו לשלום בשדה התעופה
התנגן השיר
http://www.youtube.com/watch?v=8yfWmcGlVn8
אני מתה על זה שאני מקבלת מתנות מהרדיו, שמופיע שיר בדיוק ברגע
שאני צריכה אותו. סוג של תשובה. חברה שלי אומרת שאני קיטשית.
מה שנכון, נכון.. ובכל זאת, מעולם לא פחדתי מקיטש...
הכי הדהד לי המשפט:
"כל הנקודות כבר מתחברות לקו. 
משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו" 
שורה שעוררה משהו רדום בלב שאיפשרה
למשהו חדש להיווצר מהחיבור בין הידיים לרגש (קיטשית. כבר אמרנו?!)
הרגשתי את הרצון שלי לעטוף את הנפרד ממני בשדה
ברשת של חיבורים בין קווים ללבבות
לחבר בין הבית שלנו פה לבית שהוא מכין לנו שם..
רגע לפני שהוא נפרד מאיתנו (פרידה זמנית ובכל זאת, לא קצרה ושונה מהשגרה..)
ציידנו אותו במלא מילים טובות, הזכרנו לו כמה הוא אהוב ונחוש ובעיקר כמה הוא
מגשים חלומות של עצמו. איחלנו לו בהצלחה ושלחנו לו אלבום שנקרא "זכרונות לאפריקה"
שזה מה שנועה זני המופלאה הציעה לי להכין לו. עוד בשלב ששאלתי את עצמי ואותה
אם לצאת להרפתקאה הזו או לא. "תכיני לך אלבום עם כל מה שאת אוהבת פה.."
אני עובדת על זה..
בינתיים הכנו לרזי אלבום משלנו.
נפגשנו אצלה אחר הצהריים אחד בהתרעה של שניה,
כשהילדים שלה היפים משחקים עם הילדים המתוקים שלי,
והיא מצלמת אותנו, בנונשלנטיות אין סופית, ללא שום קיטשיות
ועם המון קוליות היא צילמה את המשפחה שלי..
מלאה בטחון וידיעה ברורה של מה שהיא עושה.
מדהים לראות איך כל אמן עובד ולראות את נועה זה סוג של השראה,
ללא כל מאמץ, כאילו זה הטבע השני שלה, או הראשון.. להתבונן על אנשים
ולקלוט את היופי שבהם, להוציא ולהראות את מהות הטוב שקיים בכל אדם שעליו היא מתבוננת,
מיומנת וחדה.
כמו במילותיה הקולעות לי ישר בלב, תופסת רגע נדיר של אינטמיות ושומרת אותו לעד.
תופסת רגע שיכול היה לחמוק כלא היה ובזכותה נוכח לתמיד.
תודה לך אהובה שלי.
והוא קיבל אלבום ותמונה.
שהם הדברים הראשונים שנמצא להם מקום בדירה החדשה שלו אי שם באפריקה.
הודה לנו בסקייפ (נפלאות הן דרכי הרשת האהובה..) על המתנה שקיבלנו מנועה
התרגש הקשוח והודה שהוא מרגיש שאנחנו בבית החדש שלו, כי אמנם הבית הוא בלב
אבל תמונה טובה היא באמת יותר מאלף מילים.

מזמינה אתכם למכירת פרידה סופית מהסטודיו 25/5,
יום שישי מ9:00 ועד 15:00. עוד פרטים בהמשך..

יום שישי, 6 באפריל 2012

נשמה של חופש

חג החופש
כמעט הכל מוכן.
באופן מפתיע מצאתי את עצמי מגיעה מוכנה לליל הסדר.
הכנו לילה לפני את הבוואריה, הפשטידה, האורז שצריך להיות בתנור
כמה שעות טובות. העוגה מוכנה. מתנות קניתי לכולם באילת,
החצר מסודרת. ממש עקרת בית למופת. :-)
וזה אחרי סופשבוע מקסים, מלא באורחים נפלאים. ♥
 אפילו הספקתי לבלות באילת עם ליבי, הבת שלי היפה. ♥♥


אני מפתיעה את עצמי. מנסה להבין את השינוי הגדול שחל בי,
את ארגון הזמן שמאפשר לי רק לפעמים להספיק הכל ונזכרת
שוב נזכרת בגדולה מכולן: מיה לנדאו.
כי היא הביאה לשינוי. בתור מופרעת קשב כל חיי, בת לאמא
מופרעת קשב לא פחות, נצר למשפחה מופרעת ונפלאה...
מיה לימדה אותי לסדר את הראש שלי במגרות
בזכות התהליך הנפלא והארוך שלי איתה אני לומדת ליצור מבנה.
 התחלה. אמצע. סוף.

פעם, לפני שהכרתי אותה יצרתי מבלי לדעת מה אני עושה.
הידיים הובילו ואני התנהלתי סביבן. לא מצאתי את עצמי ופעמים רבות
שאלתי את עצמי מה אני עושה.
התסכול היה גדול, הרגשתי שאני נמרחת לכל הכיוונים, נהנתי מהיצירה
אבל לא נהנתי מהתהליך. לא הבנתי את עצמי. לא הייתי ממוקדת.
במפגש הראשון היא ציירה לי שמש. שמש ענקית ששלחה קרניים וחיממה לי את הלב.
בפגישה השניה או השלישית או הרביעית
אחרי שיצאתי מההלם של המפגש איתה (כי היא סוערת ומדוייקת וחכמה וחריפה
ולי לקח זמן להבין מה היא רוצה ממני ומהסטודיו הקטן שלי.. )

יצרנו תוכנית של עבודה.
שסומנה ביומן והיתה מדוייקת עם תאריכים ועם זמנים ואני למדתי.
התאהבתי ברעיון שאפשר להיות יצירתית ועם השראה בתוך זמן מוגדר.
מסגרת הזמן איפשרה לי שקט נפשי ופינתה לי מרחב יצירה גדול הרבה יותר ממה שהיה לי לפני שהכרתי אותה.
חופש שמתקיים בתוך מסגרת. חוק מספר אחד בגידול ילדים. כנראה שגם חוק מספר אחד בחיים מאושרים.
השינוי הגדול הזה בארגון הזמן שלי נוגע בכל תחומי החיים. העבודה המשותפת שלנו על התינוק המקצועי שלי
מאפשרת לי לפנות זמן לאמהות שלי, למשפחה שלי,
עוד לא מספיק זמן לחברות האהובות שלי, מכירה קצת יותר לעומק את עצמי.
תודה לך מיה אהובה, על תהליך מרתק, מאתגר, יצירתי וכל כך מדוייק לי.
שתינו צועדות בו ביחד. את מלמדת אותי המון, בכל שיחת טלפון, בהמון מחשבות שלי על "מה מיה היתה אומרת עכשיו..."
בהגדרה המחודשת שנתת לי למסגרת שמאפשרת לי חופש. תודה לך שהחזרת לי את הלב הביתה.
אוהבת אותך מפה ועד השמש.
מאחלת לכל אישה מתנה שהיא היכרות איתך. מיד בתום החג, 15.4, מיה פותחת את הקורס שלה, אני משוכנעת שיקרו שם המון דברים מדהימים לקבוצה נדירה של נשים. אז אם את רוצה גם, ברוח החג, תעשי לעצמך מתנה ותצטרפי לקורס, צאי לחירות חדשה
חג שמח יפה שלי.
חג של חופש לכולם.

יום רביעי, 28 במרץ 2012

חגיגת אביב

כנראה שלשנים הקרובות זו הפעם האחרונה של חגיגה בסטודיו.
מסדרת את הכלים ורגש לא מוכר מציף: בלבול, התרגשות וגם קצת פחד.
התחלה של חגיגות פרידה מכל הדברים האהובים עליי פה.

הסטודיו נולד קצת אחרי שיהלי הבכור שלי נולד. כמו שהתינוק החדש הפך להיות חלק מרכזי בעולמי, כך גם החומר. החיבור שלי לחימר הוא חלק ממני. אחרי הלידה שלו הבנתי שאת האמהות הטוטאלית שלי אני רוצה לשלב עם האהבה הטוטאלית שלי לחימר. זו היתה הפינה השקטה שלי, שבה יכולתי להבין, לעבד, להיזכר במי אני, מה עובר עליי כרגע.המגע עם החימר והצבע הם בשבילי סוג של התמכרות. סוג של שפה שמאפשרת לי הבנה ברורה יותר את עצמי. לעת עתה נפרדת מהמוכר הזה. (למי שלא יודע... אני והמשפחה נעבור לגור בניגריה במהלך חודשי הקיץ למספר שנים.)
מרגישה כבר את התחנה הבאה ביבשת רחוקה ומסקרנת מחכה לי...
היא מחכה לי ובינתיים אני מחכה לכם.

מודה לכם על כל האהבה והפרגון האינסופי שאני מקבלת.
הקשר הזה שנבנה בפייסבוק עבר מזמן את גבולות העולם הווירטואלי
והוא היום חלק מהעולם "האמיתי". הלב המתרחב וההתרגשות לקבל את המילים והלייקים שלכם
איפשרו לי להאמין בעצמי, להרשות לעצמי "לצאת לאור" ולשתף אנשים בעשייה האינטימית והאישית שלי.
בחממה המרגשת והמפרגנת הזו שנקראת "פייסבוק" הכרתי אנשים שנגעו לי "ברטוב" של הלב.
שרגשו אותי, שקיבלו אותי, שהרחיבו אותי ואת מעגל ההשראות והיצירה שלי.

מזמינה כל אחת ואחד לבוא לחגוג איתנו בפרדס חנה כרכור את חגיגת האביב שתיכף ייפרוץ ויישמח את כולם. אמני פרדס חנה פותחים את ביתיהם ואני לוקחת חלק באירוע, זו הזדמנות נפלא להיפגש לפני המסע שלי. מזמינה כל אחד ואחת לחגוג איתי את התחלת הפרידה שלי, שהיא קצת עצובה וקצת שמחה.
מרגישה שאתם שותפים שלי בדרך, למסע שהתחיל בהיסוס והפך להיות תחנה משמעותית שביגרה, שחיזקה, שחיממה את ליבי.

חברים שלי, בזכות קשת הצבעים הרחבה שהענקתם לי אני מרשה לעצמי להמשיך ללכת לקראת מקום פחות נודע, פחות מוכר. יותר רחוק.
ניפגש בסופשבוע.



יום שלישי, 13 במרץ 2012


רונה שלי הו רונה.

מזל טוב לך מוכשרת, צבעונית, אמיצה בבחירות, אמיצה בדרך, מגשימה חלומות.
הכרנו מזמן, מחפשות את הדרך, שואלות שאלות.
לאט לאט התגבש הרצון, נפתחה הדרך.
שיפצת את הבית המקסים שלכם ביצירתיות, בשילוב של צבעים
שיוצר שמחה ושלווה לכל באי הבית. במינימום תקציב, במקסימום כשרון.
נרשמת ללימודי עיצוב פנים ולא הפסקת להפתיע, אותי, את עצמך, את כולם.
והיום את מסיימת, בעצם רק מתחילה..
מאחלת לך מרחב ענק של יצירה,

שתמשיכי להעיז, להפתיע, להתפרע עם הצבע..
יודעת שהאנשים שייבחרו בך למעצבת של ביתם ייזכו
לאוזן קשובה, עין חכמה ומח של מפסיק לחשוב על פתרונות שיתאימו למשפחה ולבית.
אוהבת אותך מלא, בכל הצבעים שאת אוהבת: ורוד של פוקסיה, ירוק של תפוח
לבן עם נקודות שחורות, אדום עם נקודות לבנות. תכלת עם כתום, טורכיז עם ירוק.
לב מלא באהבה.




רונה שלי הו רונה.

מזל טוב לך מוכשרת, צבעונית, אמיצה בבחירות, אמיצה בדרך, מגשימה חלומות.
הכרנו מזמן, מחפשות את הדרך, שואלות שאלות.
לאט לאט התגבש הרצון, נפתחה הדרך.
שיפצת את הבית המקסים שלכם ביצירתיות, בשילוב של צבעים
שיוצר שמחה ושלווה לכל באי הבית. במינימום תקציב, במקסימום כשרון.
נרשמת ללימודי עיצוב פנים ולא הפסקת להפתיע, אותי, את עצמך, את כולם.
והיום את מסיימת, בעצם רק מתחילה..
מאחלת לך מרחב ענק של יצירה,

שתמשיכי להעיז, להפתיע, להתפרע עם הצבע..
יודעת שהאנשים שייבחרו בך למעצבת של ביתם ייזכו
לאוזן קשובה, עין חכמה ומח של מפסיק לחשוב על פתרונות שיתאימו למשפחה ולבית.
אוהבת אותך מלא, בכל הצבעים שאת אוהבת: ורוד של פוקסיה, ירוק של תפוח
לבן עם נקודות שחורות, אדום עם נקודות לבנות. תכלת עם כתום, טורכיז עם ירוק.
לב מלא באהבה.



יום חמישי, 23 בפברואר 2012


יום המשפחה
מגיעה מיום מלא מבקרות, חברות, נשים נדירות שביקרו אותי היום בסטודיו.
כל אחת והסיפור שלה: שתיים פירגנו לעצמן יום של כייף,
אחת קפצה כדי לקנות מתנה לאמא שלה וחמותה, נוספת באה לבקר אותי ומיד גוייסה לעזור
לנו להוציא הזמנה דחופה. האחרונה פשוט נתנה לי אהבה.
מתנה של יום המשפחה.
הסטודיו הוא הבית שחיינו בו לא מעט שנים. אחר כך עברנו ואני המשכתי לחיות בו,
לפחות חצי משעות היום ולפעמים גם בלילות...

בסטודיו עובדות שתי נשים מופלאות, נטע ושרי. שתי מלאכיות אהובות

שצובעות, שיוצרות שעוזרות לי לברוא עולמות
שעוזרות לי להוציא מהדמיון רעיונות ולהפוך אותן למציאות..
שנמצאות שם. נוכחות ורגישות. אוהבות.
מרגישה איתן כמו אחיות. המשפחה הנוספת שלי.
שיהיה לי מאוד קשה להיפרד מהן.
לפני מספר שבועות התקבלה בביתנו החלטה הרפתקנית.
האהוב קיבל הצעת עבודה מפתה ומשמחת באפריקה.
הפתעה. התרגשות. בלבול.
נזכרת בבבקשה שביקשתי בראש השנה: :"שנה של הרפתקאות.."
הנה.. קיבלתי..
מתכנסת לתוך עצמי, שואלת שאלות ומרגישה את ההתלהבות
מהדבר החדש, הלא מוכר.
יוצאת עם שאלות לילדים. שומעת סירוב, פחד, קבלה.
רצון לנסות, לבדוק. לדעת שמותר לטעות. יוצאים להרפתקה.
למסע.
נודדים לארצות החום.
עוזבים את הבית האהוב, הסטודיו המחבק. החברים, הבטחון, המשפחה.
עם המון אמונה וידיעה שהבית הוא בלב.
שכולנו יחד הולכים להתמודד ולהכיר חוויות חדשות, תרבויות זרות. ארץ רחוקה.
קיבלנו הרפתקה.
נצא לנדידה במהלך חודשי הקיץ. את תהליך הפרידה שלי אני מתחילה עכשיו.
כמו שנועה אמרה לי: תכיני אלבום, זכרונות לאפריקה..
כמו שמיה אמרה לי: את לא נפרדת, את רק הולכת לחוות ועוד מעט תחזרי.
מזל שיש לי אותן.. מה אני אעשה בלי.
יוצאים למסע באוגוסט. עד אז מזמינה אתכם ואותי להיפגש,
ממשיכה ליצור, לצייר אריחים וכיורים. יש לנו שישה חודשים שלמים להגשים ביחד חלומות
מחכה לכן!!!

*את התמונה המנוקדת, המהממת צילמה נועה זני המוכשרת..

יום שלישי, 24 בינואר 2012

שורשים של אהבה


בוקר עירני, אחרי ימים של גשם כועס ומנקה
מסתכלת מבעד לחלון המקלחת שלי,
שמחה לגלות את החצר, את הפרחים והעצים, עומדים שם במקומם
מתבוננת וחושבת, שמחה ונזכרת.
העצים שבגינה שלי הם בגיל של אהוב ליבי, אנחנו גרים בבית שהוא נולד בו,
העצים שהוא שתל עם אמא שלו משמשים היום לילדיי לשעריי כדורגל,
לטיפוס על צמרות, לגילוי של מנגו בשל בקיץ, להמון עוגות של קלמנטינות בחורף.
השורשים שהיא שתלה הפכו להיות הפירות של המשפחה שלי.
ואני מודה.
נזכרת בספר "העץ הנדיב". ספר ילדים שכמו רבים אחרים הוא כל כך למבוגרים.
על העץ הזה, שתמיד נמצא שם, מעניק מעצמו ה כ ל כדי שלילד יהיה טוב.


והוא מאושר. והעץ היה מאושר..
וכך גם היא.. האושר שלה טמון בנתינה שלה.
חושבת על עוד ספר ילדים (אין מה לעשות.. זה עולם ההשראות שלי..)
שאותו אני מקריאה ליילדי :"על עלה ועל אלונה"
כמה שונה העץ שם.. שביקש את עלה הלב שלו בחזרה..
מאחדת אותם בליבי ומבקשת מעצמי להעניק משהו מעצמי לאילנה שלי..
שנמצאת איתי מאז שאני בת חמש עשרה, כשהשיר של אביב גפן
"הו אילנה" היה ההמנון שלי..
והיא לא הבינה.. מי זו הנערה הקרחת, המקועקת הכל כך צעירה שהבן שלה בחר לאהוב..
לא הבינה וקיבלה. כמו שרק אמא שאוהבת את בנה יכולה לקבל..
ועד היום אנחנו לומדות אחת את השניה. והיא שם תמיד.


עוזרת, מאכילה, שומרת. אוהבת בדרכה הכל כך מיוחדת.
לקראת טו בשבט ויום המשפחה, שכנראה לא סתם מגיעים אחד אחרי השני
נולדה לי קולקציה, "הו אילנה" זהו שמה..
מספרת על שורשים ועל בית שנמצא בתוך הלב,



מספרת על עצים ועלים של לבבות, מספרת על שורשים של אהבה,
שנמצאים אצלי בגינה מתחת לאדמה. בזכותה. בזכות אהבתה. בזכות נדיבותה.

לקראת החג המגיע ממש עוד רגע,
שמחה להזמין את כולכם למכירה חגיגית ושמחה אצלי בחצר
חברות טובות, שהן סוג של משפחה.. מעצבות מוכשרות ונפלאות ואני, מחכות לכם, אצלי בחצר
לחגוג את חג האילנות, את יום המשפחה ואת וולנטיין, שהוא יום האהבה.
ב10/2 יום שישי, בין 9:00 ל 15:00, מזמינות את כולכם ליום של חגיגת חברויות ומשפחה.
פרטים בהמשך...































יום שישי, 16 בדצמבר 2011

תמיכה והתפתחות: מרכיבים שעושים ניסים


לפני שני ערבים יצאתי לערב שעסק בהתפתחות בעסק ובבית.

את הערב הנחו שתי בנות מוכשרות מהאיזור:

שרון קסטן, תראפיסטית בפליי טראפי

ומיכל גולדן, יועצת עיסקית לאמהות.

חוץ מהמנחות פגשתי שם עוד חמש עשרה נשים יצירתיות, מוכשרות, עובדות ואמהות.

אין ספק שהשילוב של הכל יכול להיות מורכב...

המילה שהן בחרו לדון בה היא "התפתחות"

אני יצאתי מהערב עם המילה "תמיכה"

אני אוהבת שהמוח שלי מתחיל לחפור לי בסוגייה חדשה...

אז מה הן מקורות התמיכה שלהן אנו זקוקות?

כנראה שאין סופיים...

לקראת המכירה היום, מרגישה במלוא העוצמה את התמיכה של בני משפחתי בי..

חמותי שהזמינה את כ ל מי שהיא מכירה

ילדיי שסידרו את הגינה, שמרו אחד על השני וסבלו אותי..

בעלי, האחד והיחיד, שבזמן זה ממש מלבב לביבות

שרי, המוכשרת כל כך שעושה ניסים בסטודיו ובכלל

מיה, המופלאה, שמחדדת אותי ברכות

החברות היקרות שלי, שהן בככל מרשם מהרופא..

שרון, שרי, כל כך הרבה נשים מופלאות ששותפות ליצירה שלי..

ואתם. כל כך אתם, כל אותם ואותן לקוחות,

שאוהבות לבבות, ואוהבות צבע. הפרגון והאהבה שאני מרגישה

מחלחל לבפנים ומאיר פינות נוספות, מזכיר ניסים ומטעין בכוחות..

ונזכרת בסביבוניות, שמסתבובבות על צירן, פעם רוקדות, פעם נופלות,

לעיתים הן התומכות ולעיתים זקוקות לתמיכה מבחוץ,

הן נקראות "טיפת מזל" , הן מספרות על ניסים שקורים כל יום,

טיפת מזל קטנה וקוסמת אחת גדולה, והנה,

יש בך את מה שאת רוצה, את מה שאת צריכה..

מאחלת לכולנו חג של אור מלא בניסים קטנים וגדולים,

מודה על ערב אחד נפלא, שעורר בי מחשבה והזכיר לי דברים חשובים...

מודה על התמיכות הקטנות והגדולות שמקיפות אותי,

מחכה לכם, היום מכירת חנוכה, אצלי בחצר, רחוב הראשונים 20

פרדס חנה. 054-5601969
יום מקסים!

יום חמישי, 8 בדצמבר 2011


נס של חנוכה

ערב אחד, לפני ארבע שנים, שהיה שמח
אבל ברובו עצוב
קניתי את הגלויה הזו.


מאז היא מלווה אותי, עוברת איתי מהסטודיו, הביתה
לתיק, לכל מקום.
הילדה המאויירת שם נוגעת לי באיזור עדין ושברירי בתוך הלב.
מזכירה לי ימים קרים ומשאלה אחת קטנה.
מזכירה לי כוחות וגם חשיכה,
מזכירה לי את האור שנמצא גם בתוך אפלה גדולה.
יש בה אומץ ורכות, יש בה תום של ילדות ומבט של בגרות.
לקראת חג הניסים, חג האור, הרגשתי שאני חייבת לשתף אותה עם כולם.
איך עושים את זה?
איך מוצאים את היוצרת המופלאה שציירה את הגלויה האהובה שלי
וכשאני אמצא אותה, מה אגיד לה? שאני מאוהבת?
איך אסביר לה את הקשר, החיבור, ההשראה הגדולה
את קולקציית "הקוסמת" שנולדה לה מתוך התבוננות בתמונה
היא בטח תחשוב שאני הזויה...
אז מצאתי אותה, את המופלאה.
קוראים לה שרי אשחר והיא נשמעה לי בטלפון
ממש כמו האיור שלה..
צנועה כל כך ונדיבה. מוכשרת ויפה
סיפרתי לה מי אני וקצת על מה שהגלויה מסמלת בשבילי..


היא הופתעה, וביקשה שאתן לה לחשוב על זה יממה.
בבוקר חיכה לי מייל, שהיא מסכימה, ובתמורה היא רוצה משהו קטן ממני,
כי גם היא התאהבה...
נס.
הרגשתי את החיבור ואת האהבה, את הנדיבות שבמעשה פשוט
יוצרת ומאפשרת כל כך הרבה אושר אצל האחר.
אור גדול חימם לי את הלב והרגשתי ממש כמו בנס של חנוכה.
מעשה קטן שמרחיב את הלב, שמזכיר שהכל אפשרי,
רק לא לפחד, לבקש, להיות אמיתית ולהתרגש.
אז תודה לך שוב, יקרה, שהגשמת לי משאלה..


הנה הגלויה שמספרת על נס של חנוכה,
שבעזרתה של עוד קוסמת, שרון פרכנר, שמלווה אותי כבר שנים

מספרת סיפור על אור ועל סביבונים,
על משאלות שמתגשמות ועל ניסים קטנים שמתחבאים
ופתאום מתגלים
על חג אחד מופלא, מלא בגבורה ובאומץ של לב,
על ניצוץ שבוקע ומאיר כל אחד מאיתנו, מבפנים החוצה, ומחמם.

מזמינה את כולכם לחגוג אצלי בחצר ביום שישי הזה 16/12/2011
נר כמעט ראשון של חנוכה, לביבות בצורה של לבבות,
סופגניות קטנות ולא מזיקות
יין משמח והמון שמחה של קסמים.

יום ראשון, 4 בדצמבר 2011

משפחת בן חמו - בינימינה


מיה התקשרה אליי יום לפני שהיא ילדה את הבן השלישי שלה.
התהליך איתה היה כל כך קצר ומדוייק, ממש כמו הלידה שלה..
היא ידעה בדיוק מה היא רוצה, באיזה צבעים,
איזה כמות ואיפה.
אני חושבת שזה התהליך הכי קצר שחוויתי אי פעם עם לקוחה...
מיה היא כזאת: היא רואה, היא מרגישה, היא מחליטה.
כך היא גם קנתה את הבית שלה, ברגע מהיר, בהקשבה לעצמה, בידיעה משותפת,
שלה ושל בן זוגה, מה נכון להם.
איפה יהיה להם טוב לגדל את ילדיהם, לחוות את חייהם.
את הבית הם קנו מקבלן במצב כמעט מוכן.
היא דאגה לעצב אותו, לארגן אתו, לייפות אותו להפוך אותו לפינת שלווה בסוף של יום.
כצפוי לאישה מלאת אש היא בחרה בצבעים חמים ונועזים למקלחת ההורים..



למזלי היא גם אוהבת לבבות...










במקלחת הבנים מאיה ביקשה הרבה צבע, שיגרום להם לחייך כל בוקר.
אריחי הבסיס הם אריחים לבנים גדולים בגודל 30*60 אפשר לומר
"סטנדרט קבלני" (מבלי להעליב את הסטנדרט..)
במקום שני אריחים גדולים שיבצנו אריחים בגודל 10*10
שיצרו תמונת פסיפס ששינתה את כל החזות של המקלחת..







הוספנו פס חייכני לאורך קיר האמבטיה שיצר מעין "שיחה" עם התמונה שלידו.





בשירותי האורחים הסגנון הוא קצת יותר שקט וכפרי.
התאמנו את הכיור לאריחי האבן מאחור ונוצרה פינה בצבעוניות רגועה ונעימה




בסיום התהליך המהיר (כפי שכבר סופר..)
מיה יצאה לחופשת לידה,
במהלכה היא פתחה משרד לתיווך ביחד עם שותפה.
את האכויות שלה של לראות, להרגיש, לדעת, להחליט
היא מביאה למשרד ומוצאת ללקוחותיה הרבים את הבית, האדמה,
הפינה שהכי מתאימה להם.
אם אתם בשלב החיפוש, ממליצה לכם על "אדמה ובית".
משרד תיווך שיש בו נשמה.




















יום רביעי, 23 בנובמבר 2011



שירי דוניו - נגריית פטיש בראש




מגיל ממש צעיר הבנתי את עוצמתה של חברות בין בנות.

את שירי אני מכירה מכיתה ז'. היא אחת שאי אפשר לפספס,

הכי גבוהה בשכבה, הכי יפה בבית ספר, עם הפה הכי גדול,

עם המח הכי חריף...

היא בכלל היתה צריכה להיות מדענית אטום ולהציל אותנו מהאיום האיראני.

והיא בחרה אחרת...

היא התחתנה עם גבר מקסים, שהתחביב שלו היה נגרות,

כיאה לאחת עם מח חריף, היא הבינה שיש לה אוצר בין הידיים,

חברה אליו וביחד הם פתחו את "פטיש בראש" (תודו שזה שם חד פעמי..)

הוא אחראי על הייצור, ההתקנות והגמרים המופלאים

והיא אחראית על כל השאר: עיצוב, שיווק, קשרי לקוחות

פגישות ותשומת לב נדירה לכל אחד שמגיע לנגריה (ויש רבים כאלה..)

בכשרונה המיוחד היא מצליחה להבין, לדעת, להרגיש וליצור

את החלומות של הלקוחות, את הפנטזיות והרצונות.

היא מצליחה לשלב באופן מדוייק בין הפרקטיות והיופי,

בין האסטטיקה והנוחות, בין אופנות חולפות לעיצוב קלאסי

עם חום ארץ ישראלי.

בקיצור... היא מדהימה.




ההתחלה שלי היתה אצלה, בגלריה הראשונה שלהם,

הכנתי לה אריחים לתצוגה, כשעוד לא האמנתי בעצמי

היא כבר עמדה מאחורי. עודדה וחיזקה

ושלחה המון לקוחות.

ואני צברתי נסיון ובטחון ובעיקר נהנתי מהעבודה המשותפת

איתה, עם הלקוחות ועם החימר והצבעים שלי...

בחרתי כמה מטבחים שאני אוהבת במיוחד מהעבודה רבת השנים שלנו ביחד










הגלריה החדשה והיפה ששירי עיצבה:


אתם מוזמנים לבקר אותם בגבעת עדה, נגריית "גורמה" שיוצרת

פינות קסומות לבתים, בשנים האחרונות בעיקר מתמחה במטבחים מיוחדים

וכמובן להכיר את ה שירי. האחת והמופלאה

שאומנם לא תציל אותנו מהאיראנים אבל מצילה בדרכה הרבה המיוחדת

את הבונים והמשפצים....