יום רביעי, 23 במאי 2012

כמו גוש על האובניים

חוץ ממילים דרמטיות לא מצליחה לנסח לעצמי משהו אחר בלב.
מבינה בפעם הנוספת שיש פער עצום בין הידיעה לבין החוויה.
לחוויה הזאת עוד אין מילים מסודרות.
קולקציה אחרונה, מאמץ אחרון, יצירה אינטנסיבית לתוך הלילה בפעם האחרונה,
ימים של צחוק מטורף ואינטמיות אינסופית במרחב הקטן של הסטודיו,
דריכות לפני כל תנור שנכנס. בפעם האחרונה.
נקיון, סדר, המתנה דרוכה כמו לפני מסיבת יומולדת, יבואו או לא יבואו?
בפעם האחרונה.
רמות של אדרנלין, עוצמות של התרגשות, מתח של אהבה,
נשמע קצת כמו לידה...
כותבת בלי טיוטא . יודעת שלכל משפט שאכתוב אוכל לכתוב אחר במקומו.
לא יודעת איך נפרדת מחלק כל כך משמעותי ממני.
ועדיין.. נפרדת תוך בחירה ומתוך רצון לחוות דברים חדשים.
בתוך שביל חיי מניחה לרגע דברים בצד שאולי אשוב אליהם ואולי גם לא.
בוחרת באמהות, בזוגיות, במשפחה, ביצירה מסוג אחר בארץ אחרת.
מוצאת את עצמי שלווה בתוך ים של רגשות והתרגשויות.
ממש כמו ביצירה על אובניים.
מול גוש חימר, לא ממורכז, לא מעובד לכדי צורה, פוטנציאל של ממשות
שרק עם חיבוק וסבלנות הוא יהפוך למשהו, למשמעות.
מול מעבר, שינוי, בחירה ברעיון שבתוכו כל כך הרבה נסתר. פוטנציאל.
מול פחד, התרגשות, חוסר ידיעה, חוסר הבנה את עצמו.
בוחרת בחיבוק של החימר. נושמת ממרכז הגוף ומחבקת אותו
כמו שילד מתפרע אנחנו מחבקים חזק ולא אומרים דבר
כמו תחושה של פרידה ממשהו חשוב ולא לדעת מה מרגישים
מחבקת וממתינה למירכוז
מחבקת וממתינה לתשובה.
על האובניים זה השלב שהגוש הופך לצורה. עם סבלנות וקצב משותף,
אני והכלי נמצאים בשיחה.
בחיים אני מחבקת את כולי. אוספת ונפרדת.
והנה, השלמה בין גוש החימר והידיים המחבקות. נוצר כלי.
והנה אני שמחה על קבלת ההחלטה על הנסיעה. עצובה מהפרידה שלי מעולמי המוכר.
חמוץ-מתוק חדש בלב. התרגשות ענקית מהנסיעה. שמחה מהאפשרות שקיבלנו.
מודה לכולכם על ההזדמנות שנתתם לי ולחימר שלי..
אפשרתם לי להמשיך להיות ילדה שמשחקת בחימר, שמתמרחת בבוץ.
אשמח לפגוש אתכם ביום שישי 25/5, יום לפני שבועות
בין 9:00 ל 15:00, בחצר הסטודיו שנמצא ברחוב הראשונים פינת תרפ"ט, בפרדס חנה.
מכירה אחרונה בהחלט לזמן הזה.


4 תגובות:

  1. מקסים,מרגש,נוגע בנקודות בעלות עוצמה,משמח ומעציב.
    בהצלחה בדרך החדשה!

    השבמחק
  2. אשתי. אהובתי. בחירת ליבי. המילים ששיגרת לחלל הבלוג עצומות בעוצמתן. אינני מכיר אנשים רבים היושבים מול הדף והמילים נשפכות להן ומתחברות לסיפור מרגש המיצג תחושות העולות ממרכז הלב לקצה היד.
    אין מצב כי הארוע מחר יהיה האחרון הרי אנחנו רק משאירים את המשפחה המדהימה והחברים שאין כאילו לשמור לנו על המקום שעזבנו לשנייה ותיכף חוזרים.ברור לכולם כי אנו נוסעים לטעום מהעולם ולשוב בחזרה.
    אני משגר לך מפה ים של אהבה ובטחון הן על הדרך והן השקעה להעמיד עבור האנשים היקרים שפירגנו עד היום לדברים המדהימים שיצרת עבורם.
    אוהב מתגעגע אבל יודע שתיכף אתם פה. בהצלחה מתוקה.

    השבמחק
  3. ליאתי שלי
    מרגישה אותך מרחוק ומתרגשת, מרגישה אותך ויודעת חזק חזק שאין מקום רחוק מדי...
    מרגישה אותך דרך המילים שכתבת ומתמלאת בכוח של משמעויות שהן מעבר למילים כמו נחמה, או פרידה מילים שהן צורות שהן אחיות שהן חברות שלמדתי לאהוב איתך, דרכך.
    והשבוע כמו תמיד המילים שלך שהן תמיד גם יותר ממילים היו איתי, מנחמות ומרגיעות ומשמחות ומצחיקות.
    ועכשיו בפרק שלפני האחרון בספר אני סוף סוף מסכימה לסיים אותו בשמחה כי אני יודעת שהמילים שלו וכל מה שהן הביאו איתן לחיי יישארו איתי להרבה זמן.
    מחר בשמונה קפה....
    נשיקות ולילה טוב

    השבמחק
  4. אוחחח הרזי הזה . זה משהו . זכיתם בלוטו שני מתרגשים שכמוכם. רזי היקר אתה צריך לראות את המשפחה שלך מתפקדת כאן בלי הצוק האיתן שלהם.
    תחזרו כבר

    השבמחק