יום שני, 31 בינואר 2011




אחרי שבועות שנראים לי כמו חיים שלמים אני חוזרת..התחושה היא כמו אחרי חורף רגשי ועמוק פתאום הגיע האביב ואני מרגישה מלאה במרץ, כח ורצון
במהלך ימי המחלה המרובים של כל ילדיי ובסוף גם שלי
חשבתי על המילה המיוחדת הזו "אימהות"
שאם מפרקים אותה מוצאים שם אי - מהות
אי של מהות
אז כן, בסופו של יום אם אני בודקת היטב זה מה שאני הכי אוהבת להיות..
אמא. של ארבעה מופלאים שכל יום מלמדים אותי ומזכירים לי מה חשוב לי באמת.
מרחיבים לי את יכולת הראייה וההתבוננות,
מזכירים לי שאין אמת אחת ולכל אחד יש את הדרך שלו,
מקבלת, מקבלת, מקבלת, אותם ומהם, כל כך הרבה חום ואהבה
כל כך הרבה פשטות וצבע עם עומק של חיים שלמים
לומדת להיות סבלנית ולהעריך את הזמן שכל אחד צריך בשביל ההתפתחות שלו
ממש כמו בתהליך של יצירה בחימר..
וכאן החוכמה הענקית של המילה המופלאה הזו, כי בתוכה
מופיע גם
אי-מהות
שבתוכה אני לפעמים מרגישה חסרת מהות
או יותר נכון מעורבבת כל כך בתהליך שלא יוצאת לנשום לרגע ולראות
את המרחב..
את היצירה המופלאה שנוצרת, את הדרך המשותפת שעושים ומרגישה כמו בתוך
גוש חימר מעורבב, חסר צורה ובלי יכולת להבין מה אני עושה
ואז הם מזכירים לי
לנשום,
להתרווח
להודות
ואחרי שהודתי ועדיין מודה חוזרת לעשייה..

והעשייה האחרונה הייתה ביקור במשתלה מקסימה שנמצאת בפרדס חנה,
היא נקראת "עדן" שכשמה כן היא, מרגישים שם את גן עדן
ונמצא שם בחור מקסים שקוראים לו קובי
הוא עוזר לילדי כיתות וו בבית ספר "רבין" למכור עציצים ובכך להרוויח כסף למסיבת הסיום שלהם.
הנתינה שלו היא ענקית והלב שלו רחב ומלא, הלוואי ויהיו עוד הרבה כמוהו..

קצת תמונות מהמכירה המוצלחת ומהמשתלה המדהימה



תגובה 1:

  1. כל כך יפה כתבת, אי מהות, מהות ואמהות...מרגש . אהבתי.

    השבמחק