שבוע חדש, מתחילה ליצור קולקציה חדשה,
מרגישה מלאה ברעיונות, מתחילה להכיר המון דמויות שרוצות להיברא..
ממה נתחיל כדי לעשות קצת סדר?
חוזרת למוכר ולטוב, לבסיס, לפינצ'י..
גוש של חימר, סגור, אטום. רק תפתחי. כדור, כמו הלב. גם הוא לפעמים סגור, אטום, סתום.
החזיקי את הכדור. לטפי אותו, הרגישי את כובד משקלו, הרגישי את הרכות, איך כל מגע עדין של
אצבעותייך משפיע עליו, משנה אותו.
כמו הלב, כשהוא אטום, סגור, איך כל מגע עם חיצוני שמשפיע עליו, מעוות אותו.
לטפי את הכדור, אהבי אותו, חבקי אותו חזק, אמצי אותו לתוך עצמו עד שתרגישי שאפשר להתחיל לפתוח.
חבקי את הלב, חבקי ברכות עד שיסכים להתמסר.
מתחילה לפתוח את הכדור. נוגעת בעוצמה עדינה באמצע הכדור ומרחיבה, מהדקת את דפנותיו זו לזו ופותחת את הכדור
מרחיבה את הכלי.
מתחילה לפתוח את הלב, מעסה בעדינות את הנקודה הזו, שבאמצע הלב ופותחת, מאפשרת לו להתרחב, לגדול, להיפתח
בתנועות מעגליות מרחיבה בעדינות את הכדור. כמו צירים המגיעים במעגלים כך גם התנועה שלי. תנועת האצבעות שלי היא הצירים, עוצמת המגע שלי היא עוצמת הכאב. מגע גס, מהיר מידי הורס את הכדור העדין שנתון לחסדיי. היי עדינה
גם הלב נפתח, מתמסר למגע הנוכח, המרגיע, המגדל והמטפח. מרגיש מוכל ואהוב, מרגיש בטוח
לפני שהכלי שלי יהפוך לכלי אני מכילה אותו, יוצרת אותו ברכות המתאימה לו, קשובה ליכולתו לשאת מגע
אחר כך מתבוננת בו ומתאימה לו את הצבע שלו..
ו
.נוצר פינצ'י, נוצרה קערה שהיא הכלי שלי. התהליך הסתיים
אז מה זה פינצ'י? מקורו של הפינצ'י בתרבויות קדומות, שם שימש כמעין "טכס חניכה" לעוסקים ביצרת כלים. עשייתו היא בלחיצה וצביטה של החומר עד למבנה של קערית. ההבנה שהרגש והתנועה, שבה יוצר נוגע ו"פותח" את החומר משקפת את הדרך שבה אנו בוראים את עולמינו ואת צורתו.. תודה!!
מהממת
השבמחק