יום האהבה
הוא עמוק וחכם ומלא ברבדים.
קוראים לו "תולדות האהבה" כתבה אותו ניקול קראוס.
כשאני חושבת על "יום האהבה" אני חושבת על הספר העדין והחכם הזה
היא מספרת שם על "עידן החוט"
"מילים רבות כל כך הולכות לאיבוד. הן יוצאות מהפה
ומאבדות את אומץ ליבן, תועות בלי מטרה עד
שלבסוף הן נגרפות אל התעלה כמו עלים מתים.
בימים גשומים אפשר לשמוע אותן שוטפות
במקהלה: הייתיבחורהיפהפייהבבקשהאלתלכיגםאני
מאמיןשהגוףשליעשוימזכוכיתאףפעםלאאהבתיאףאחד
אנירואהבעצמיאישמצחיקסלחלי...
והקטע המדהים הזה ממשיך ונכנס ללב, פותח אותו לרגש עדין שמזכיר לי
כמה פשטות ורוך יש בקשר שנוצר בין אנשים.
כמה רצון יש בנו לקשר שמכיל בתוכו אהבה וקבלה.
מסתכלת על הנקודות הרבות שמופיעות אצלי העבודות
כמו המון מילים שרוצות לבטא משפט
כמו המון צבעים שיוצרים לפתע עולם
כמו המון המון אנשים שרוצים להרגיש קשר.
א - אהבה
ב - בית
מאחלת לכולנו שניתן לעצמנו לחוש את הרגש המופלא הזה
שנקרא אהבה
שנאהב את עצמנו
שנהיה קשובים ללבנו
שניתן ללב להתרחב ולשמוח
לאהוב אהבה גדולה את האחרים.
המון המוני אהבה לך יקירה.
השבמחקצבעים שבכל בבית חייב להיות!
השבמחקיופי של בלוג ואומנית!
את מעוררת בי השראה מהנקודה הכי עמוקה שיש....
השבמחקשבת שלום!