יום רביעי, 28 במרץ 2012

חגיגת אביב

כנראה שלשנים הקרובות זו הפעם האחרונה של חגיגה בסטודיו.
מסדרת את הכלים ורגש לא מוכר מציף: בלבול, התרגשות וגם קצת פחד.
התחלה של חגיגות פרידה מכל הדברים האהובים עליי פה.

הסטודיו נולד קצת אחרי שיהלי הבכור שלי נולד. כמו שהתינוק החדש הפך להיות חלק מרכזי בעולמי, כך גם החומר. החיבור שלי לחימר הוא חלק ממני. אחרי הלידה שלו הבנתי שאת האמהות הטוטאלית שלי אני רוצה לשלב עם האהבה הטוטאלית שלי לחימר. זו היתה הפינה השקטה שלי, שבה יכולתי להבין, לעבד, להיזכר במי אני, מה עובר עליי כרגע.המגע עם החימר והצבע הם בשבילי סוג של התמכרות. סוג של שפה שמאפשרת לי הבנה ברורה יותר את עצמי. לעת עתה נפרדת מהמוכר הזה. (למי שלא יודע... אני והמשפחה נעבור לגור בניגריה במהלך חודשי הקיץ למספר שנים.)
מרגישה כבר את התחנה הבאה ביבשת רחוקה ומסקרנת מחכה לי...
היא מחכה לי ובינתיים אני מחכה לכם.

מודה לכם על כל האהבה והפרגון האינסופי שאני מקבלת.
הקשר הזה שנבנה בפייסבוק עבר מזמן את גבולות העולם הווירטואלי
והוא היום חלק מהעולם "האמיתי". הלב המתרחב וההתרגשות לקבל את המילים והלייקים שלכם
איפשרו לי להאמין בעצמי, להרשות לעצמי "לצאת לאור" ולשתף אנשים בעשייה האינטימית והאישית שלי.
בחממה המרגשת והמפרגנת הזו שנקראת "פייסבוק" הכרתי אנשים שנגעו לי "ברטוב" של הלב.
שרגשו אותי, שקיבלו אותי, שהרחיבו אותי ואת מעגל ההשראות והיצירה שלי.

מזמינה כל אחת ואחד לבוא לחגוג איתנו בפרדס חנה כרכור את חגיגת האביב שתיכף ייפרוץ ויישמח את כולם. אמני פרדס חנה פותחים את ביתיהם ואני לוקחת חלק באירוע, זו הזדמנות נפלא להיפגש לפני המסע שלי. מזמינה כל אחד ואחת לחגוג איתי את התחלת הפרידה שלי, שהיא קצת עצובה וקצת שמחה.
מרגישה שאתם שותפים שלי בדרך, למסע שהתחיל בהיסוס והפך להיות תחנה משמעותית שביגרה, שחיזקה, שחיממה את ליבי.

חברים שלי, בזכות קשת הצבעים הרחבה שהענקתם לי אני מרשה לעצמי להמשיך ללכת לקראת מקום פחות נודע, פחות מוכר. יותר רחוק.
ניפגש בסופשבוע.



אין תגובות:

פרסום תגובה