שירי דוניו - נגריית פטיש בראש

מגיל ממש צעיר הבנתי את עוצמתה של חברות בין בנות.

את שירי אני מכירה מכיתה ז'. היא אחת שאי אפשר לפספס,

הכי גבוהה בשכבה, הכי יפה בבית ספר, עם הפה הכי גדול,

עם המח הכי חריף...

היא בכלל היתה צריכה להיות מדענית אטום ולהציל אותנו מהאיום האיראני.

והיא בחרה אחרת...

היא התחתנה עם גבר מקסים, שהתחביב שלו היה נגרות,

כיאה לאחת עם מח חריף, היא הבינה שיש לה אוצר בין הידיים,

חברה אליו וביחד הם פתחו את "פטיש בראש" (תודו שזה שם חד פעמי..)

הוא אחראי על הייצור, ההתקנות והגמרים המופלאים

והיא אחראית על כל השאר: עיצוב, שיווק, קשרי לקוחות

פגישות ותשומת לב נדירה לכל אחד שמגיע לנגריה (ויש רבים כאלה..)

בכשרונה המיוחד היא מצליחה להבין, לדעת, להרגיש וליצור

את החלומות של הלקוחות, את הפנטזיות והרצונות.

היא מצליחה לשלב באופן מדוייק בין הפרקטיות והיופי,

בין האסטטיקה והנוחות, בין אופנות חולפות לעיצוב קלאסי

עם חום ארץ ישראלי.

בקיצור... היא מדהימה.

ההתחלה שלי היתה אצלה, בגלריה הראשונה שלהם,

הכנתי לה אריחים לתצוגה, כשעוד לא האמנתי בעצמי

היא כבר עמדה מאחורי. עודדה וחיזקה

ושלחה המון לקוחות.

ואני צברתי נסיון ובטחון ובעיקר נהנתי מהעבודה המשותפת

איתה, עם הלקוחות ועם החימר והצבעים שלי...

בחרתי כמה מטבחים שאני אוהבת במיוחד מהעבודה רבת השנים שלנו ביחד

הגלריה החדשה והיפה ששירי עיצבה:


אתם מוזמנים לבקר אותם בגבעת עדה, נגריית "גורמה" שיוצרת

פינות קסומות לבתים, בשנים האחרונות בעיקר מתמחה במטבחים מיוחדים

וכמובן להכיר את ה שירי. האחת והמופלאה

שאומנם לא תציל אותנו מהאיראנים אבל מצילה בדרכה הרבה המיוחדת

את הבונים והמשפצים....

א- אהבה. ב- בית.

תחנה ראשונה במסע, ביתה של אורית מזור, חברתי האהובה ומשפחתה המתוקה
אמא, אבא, ארבעה ילדים, כלב וחתול.
את הבית הם קנו במטרה לשפץ,
הם ניחנו בהרבה מאוד מעוף ודמיון שאיפשרו להם לדעת שהתוצאה תהיי כל כך יפה.
נורית מלאכי המוכשרת היתה האדריכלית שהצליחה לתכנן ולקיים פנטזיה וחלום..
החויה ליצור להם את האריחים היתה מיוחדת במינה,
אורית היא תראפיסטית באומנות וציירת מחוננת.
היה לה חשוב לתת מקום וביטוי לכל אחד מבני הבית
את האריחים למקלחת הילדים ציירו בעצמם, יחד עם אבא.

זו היתה התנסות יוצאת דופן בהנאה שלה.

הילדים בחרו את הצבעים, צבעו וציירו ביחד עם שאול שלל ציורים שמחים ואפטימיים.
גם מקלחת ההורים זכתה ליחס מיוחד והושקעה בהם הרבה מחשבה ורגש.
הכיור הנבחר הוא כיור גדול מאוד (בערך בקוטר 50 ס"מ)
שמאפשר תחושה של מרחב וחופש.
המילים על האריחים הם ציטוטים משירים ומילים שאהובים אומרים זה לזו..
נראה לי כייף להתחיל ולסגור את היום במרחב אינטימי ונעים שכזה..

בשירותי האורחים קיבלתי יד כמעט חופשית, הכיור הוא צבעוני עם נגיעות רומנטיות של זהב ופרחים..

הבית שנוצר הוא בית שמח וצבעוני. מלא בחלונות ובאור
אורית ושאול אספו רהיטים במהלך השנים שהתאימו לאופי האקלקטי והנינוח של הבית ושל המשפחה.

תחושת המרחב שקיימת בו נוצרה בעקבות תכנון נכון,

שהותאם למשפחה ובזכות החופש היצירתי שאורית ניחנת בו כל כך.
הנאה גדולה היתה לעבור איתם את התהליך,

ושוב.. מסע. הפעם קצת אחר..

לפני מספר שבועות חגגתי יומולדת מקסים של חברה

שמרחיבה לי את הלב, מרחיבה לי את התודעה, מרחיבה לי את המחשבה..
היינו שם חבורה של נשים יוצרות, נשים יפות ועצמאיות.

אותה אישה אהובה חילקה לכל אחת מתנה.
כל אחת היתה צריכה לבחור קלף מתוך החבילה.

קיבלתי קלף של טווס.

אלוהים!!! כמה זר לי...

מייד נמשכתי לקלף הזה:

הסתכלתי על האיור הילדותי, המקסים והצבעוני הזה..

שאוייר על ידי מאיירת אנגליה ידועה ( שלצערי אני לא יודעת את שמה..)
ונזכרתי שוב בחלום שלי, באהבה הראשונה שלי לבתים,

ליצירה משותפת שלי ושל הלקוחות שלי ביצירת הבית הצבעוני והשמח שלהם.

באותו מפגש ראשוני שיש ביננו שבדרך כלל מוביל ליצירה משותפת שיש בה אהבה,

תשומת לב ובעיקר הנאה מהתהליך ומהתוצאה..

אז החלטתי להיזכר בקלף הראשון..

להיתהדר בלקוחות המקסימים שלי

להיתהדר בנשים הנפלאות שאני זוכה להכיר

כל אחת וביתה..

להיתהדר כמו טווס בנוצותיו.

מידי שבוע אשתדל להכיר לכם בית חדש ואישה חדשה..

אז.. יוצאת למסע. מזמינה אתכם להצטרף..

ותודה לך שוב אהובה.. שהזכרת לי את הדרך.. שוב הארת לי את המסע..

שמיכת טלאים.

מלאכית ששומרת עליי מאז אותו הסתיו.

כמו תמיד נבוכה, אולי זה מצב קיומי שנבוך מעוצמת הרגשות

שנוכחות בתוך תהליך היצירה שלי.

ובכל זאת, בחרתי להביא, לכתוב חלק מהמילים שמתחבאות,

שמצטרפות לכלים, לאריחים שאני יוצרת.

לפני שלוש שנים אמא שלי נפטרה

מאז קר לי, ולפעמים גם לא.

אני נזכרת בכל אותם פעמים שנדקרתי מרוב אהבה שלי אליה.

מרוב תלות וצורך באהבה שלה אליי

כדי שאני ארגיש שחם לי.

ופתאום היא איננה.

במקומה יש אלף ואחד זכרונות , המון תמונות ותחושות שמנסות לחמם את הקור.

שמיכת טלאים שמזכירה לי אהבה. טיול של לפני הגשם שמוצא חצבים.

לשכב על הדשא ולזהות צורות בעננים. כנפיים של מלאך.

שמש שמחממת ומזכירה לי.

בית.

וזה נהיה המהות והשמחה. להיזכר בחיים פה ובאלה ששומרים עליי שם.

משק כנפיים שמעיר אותי בבוקר ומזכיר לי שמחה. שמחמם לי את הלב.

בפרדתה הזכירה לי את הזמניות של האוצר הזה, חיים, אהבה, יצירה.

מכרבלת את עצמי בתוך הזכרונות, מתוך התמונות שמגיעות מילדות

לא תמיד מאושרת אבל שמחה ומלאה בצחוק, גם על הקושי.

אוהבת אותך כל יום אמא שלי. מודה על הדקירות ועל הרוך. על האמת שלימדת אותי.

על הצבע שמילא את חיי והפך להיות צוואה. שמלווה אותי כל יום ועוזר לי לברוא את עצמי מחדש.