מעגלים מעגלים
מעגל שסובב מעגל שסובב מעגל שסובב מעגל ובתוכו נקודה.

שזה אני.
מיהי אני? בכל פעם מקבלת תשובה אחרת, בכל פעם מופתעת מעוצמתה של ההבנה שלה הייתי זקוקה באותו הרגע.
נזכרת באותו ריקוד של ילדות:
"אני עומדת במעגל ומביטה סביבי
אני מושיטה את ידי ובא לרקוד איתי
ביער ביער ביער
נרקוד, נרקוד.."

הלו זוהי התמצית של מעגל החיים שלנו,

בכל עת אנחנו יכולים לבחור
בכל עת זמננו לרקוד
בתוך היער המסקרן הזה,

אם זה החיצוני - עם אחרים

אם זה עם עצמנו - בתוך היער המסקרן הזה שנקרא "אני"
נכנסת למעגלים של הלא ידוע של עצמי,
חווה שוב ושוב את עוצמת ההיכרות המחודשת שלי עם עצמי,
מתמלאת במאגרי יצירה שמשמחים אותי, שמשמחים אחרים..
פוגשת במהלך הריקוד ביער אנשים מופלאים..
אחת מהן היא אפרת פרץ,
תראפיסטית באומנות, יוצרת, אמנית ואדם נדיר..

לפני שנה יצרתי אצלה בסדנת מנדלות,

היכרתי וליטפתי את הכאב שלי בעזרת המנדלות שלה..
נזכרתי בכוחו של הלא מודע שלנו שצף ועולה מתוך יצירה ספונטנית
שמאפשר לדבר להראות, להרפא, לנוח..
מאז אני לא נפרדת מהן,
לא מאפרת ולא מהמנדלות,

גאה להראות קצת מהיופי המשותף הזה,

פרי אהבתנו

יום האהבה

יש ספר שאני קוראת אותו אחת לכמה זמן.
הוא עמוק וחכם ומלא ברבדים.
קוראים לו "תולדות האהבה" כתבה אותו ניקול קראוס.

כשאני חושבת על "יום האהבה" אני חושבת על הספר העדין והחכם הזה

היא מספרת שם על "עידן החוט"

"מילים רבות כל כך הולכות לאיבוד. הן יוצאות מהפה

ומאבדות את אומץ ליבן, תועות בלי מטרה עד

שלבסוף הן נגרפות אל התעלה כמו עלים מתים.

בימים גשומים אפשר לשמוע אותן שוטפות

במקהלה: הייתיבחורהיפהפייהבבקשהאלתלכיגםאני

מאמיןשהגוףשליעשוימזכוכיתאףפעםלאאהבתיאףאחד

אנירואהבעצמיאישמצחיקסלחלי...

והקטע המדהים הזה ממשיך ונכנס ללב, פותח אותו לרגש עדין שמזכיר לי

כמה פשטות ורוך יש בקשר שנוצר בין אנשים.

כמה רצון יש בנו לקשר שמכיל בתוכו אהבה וקבלה.

מסתכלת על הנקודות הרבות שמופיעות אצלי העבודות

כמו המון מילים שרוצות לבטא משפט

כמו המון צבעים שיוצרים לפתע עולם

כמו המון המון אנשים שרוצים להרגיש קשר.

א - אהבה

ב - בית

מאחלת לכולנו שניתן לעצמנו לחוש את הרגש המופלא הזה

שנקרא אהבה

שנאהב את עצמנו

שנהיה קשובים ללבנו

שניתן ללב להתרחב ולשמוח

לאהוב אהבה גדולה את האחרים.